the race is long, and in the end, it’s only with yourself

היום הזה התחיל רע ונגמר רע.

אני עוד חושבת מאיפה להתחיל.

האמת, יש לי יומן חדש, פרטי, שהוא רק שלי, אבל אני רוצה שיהיה לי גם בלוג, סתם כי זה נחמד.

אז החלטתי להתחיל בחג. החג הזה, אני כ"כ מתעבת אותו. הענין שמכריחים אותי להתחפש, ואני לא מתכוונת שאומרים לי "תתחפשי", אבל כולם מחופשים ואני לא רוצה להיות שונה מהם ולבוא רגיל. אז אני באה מחופשת, אף על-פי שאני פשוט שונאת את זה. זה כ"כ מסרבל, כ"כ לא נוח, כ"כ מכוער ומוזר. אני לא אוהבת להיות מוזרה, אבל איכשהו, אני תמיד ארגיש בעולם הזה מוזרה. בבית-הספר, בבית, בחוץ. אני מרגישה לא נוח. כאילו שאני איזה טיפוס כלשהו שבא מכוכב אחר. וזה מתבטא לידי-ביטוי בלבוש שלי, במראה שלי, בהתנהגות שלי, באטימות שלי, בהכל. אבל כל עוד זה בסדר מבחינתי, לא כי זה נעים לי, כי אני כבר רגילה לכך, וכי אין לי מושג איך אפשר לשנות את זה.

היום בבוקר, לא הרגשתי טוב. רציתי להקיא. חוץ מזה שלא הצלחתי להרדם כל הלילה כי הייתי רעבה.

בבקר, הייתי רעבה אבל לא היה לי כוח לאכול. אח"כ, כשהגעתי לבה"ס לבושה בתחפושת הפשוטה שלי (מין עכברית כזאת), פגשתי את תותי, קורט וליאת. היה לי רע. הרגשתי רע. היתה לי בחילה והמסיבה היתה לא מוצלחת בכלל והרגשתי חוסר-טעם בכלל שבאתי לשם. התישבתי על המדרגות שליד אולם הספורט, ותותי התחילה לצעוק לי שאסור לי להיות צמחונית כי אני כל הזמן רוצה להקיא, ושלא מתאים לי להיות צמחונית כי זה מסוכן לי מידי. ואני בכלל לא מסכימה איתה, כי מותר לי להיות צמחונית, ואין כזה דבר ש"לא מתאים לי", וזה בכלל לא נכון כי אני גם לא כל הזמן רוצה להקיא, ורק בזמן האחרון אני ככה.

בשעה 12:00 אני ליאת וקורט הלכנו לעזריאלי ולא היה טוב. אני לא רוצה לפרט, כי זה לא חשוב.

כשחזרתי הביתה, באוטובוס, ישב לידי מישהו, שהתנהג אלי כאילו אני מסריחה או משהו, ואז הוא עבר לשבת במקום אחר באוטובוס. אי-אפשר לומר שזה לא פגע בי. קשה לי להתמודד עם הדברים הללו. רציתי פשוט לרדת מהאוטובוס וללכת הביתה ברגל, אבל איכשהו לא הצלחתי לקום, הייתי עיפה מידי בשביל זה. ואז באה עוד אישה והתישבה לידי, וגם היא היא התנהגה כאילו אני מסריחה, ואז היא קמה ועברה לשבת בכיסא אחר. באותו רגע, הרגשתי כמו אני לא יודעת מה. אין לי מושג איך מתארים את זה. עוד לא המציאו מילה כזאת. רציתי למות, אבל חשבתי שעוד לא הסתימו לי כאן החיים, ויש לי מחר את מפגש ישרא שמאוד רציתי ללכת אליו. רציתי ללכת משם, אבל זה ממילא לא היה במיוחד עוזר. זה סתם היה פוגע בי עוד יותר.

חזרתי הביתה והרחתי את עצמי, רציתי לבדוק אם אני עד כדי-כך מסריחה שככה התרחקו ממני, וזה היה מוזר, כי החברות שלי דווקא לא העירו לי על זה. אז הרחתי, ומצאתי שאני בכלל לא מסריחה, ועוד היה לי את ריח הדאורדורנט שלי שאני מאוד אוהבת.