שלום.
ביום רביעי הלכתי להתכונן למבחן באנגלית אצל אבא שלי. הלכתי בערך חצי שעה . בדרך, פגשתי ילד אחד שיש לו איזושהי בעיה בשכל. פעם פגשתי אותו והוא ביקש שאני אתן לו חיבוק. אני לא יודעת איך יכולתי להסכים אבל בסוף איכשהו מצאתי את עצמי מחובקת בזרועותיו. אני כל-כך מאוכזבת מעצמי. איך בכלל יכולתי לעשות את זה?! מוזר, פשוט באותו רגע לא יכולתי להגיד לו לא, אבל הרגשתי כל-כך רע כי בכל זאת נתתי למישהו שאני אפילו לא יודעת את השם שלו חיבוק. אז מה יהיה כשהוא או מישהו זר אחר יבקש נשיקה? היום אני מבינה את הטעות ואני יודעת שלא אחזור עליה שוב.
אז פגשתי אותו, ואמרתי לעצמי שאם הוא יבקש ממני עוד פעם חיבוק או נשיקה או לא יודעת מה, אני אסרב! כשהגעתי אליו הוא רק אמר לי שלום ואני אמרתי לו בחזרה, והוא שאל לשלומי. אמרתי "בסדר" והלכתי. פחדתי שהוא יבקש חיבוק. זה פשוט נשמע מצחיק איך שאני ככה מפחדת מילדים. זה לא נורמלי. (לדעתי לפחות)
טוב עכשיו כשאני כותבת, אני גם די מבינה למה. כי פעם הייתי מן חברה כזאת של איזה ילד אחד שהיה מסתובב הרבה ברחובות. היינו מדברים הרבה ומשחקים, ויום אחד, אני לא יודעת מה קרה לו, אבל היתה מיטה בחצר והוא השכיב אותי עליה, ואיך להסביר - נראה לי שככה אומרים את זה, אבל הוא השתמש בי כדי לעשות ביד. לא יכולתי להתנגד למרות שניסיתי, כי הוא היה הרבה יותר חזק ממני. הוא ניסה להוריד לי את הנעלים אני זוכרת ואני לא נתתי לו לעשות את זה..
עכשיו אני יודעת שזו פגיעה מינית או איך שלא קוראים. קצת קשה לי לכתוב את זה... כי זה קשה לחשוב על זה. הרגשתי עד כדי כך רע, שאחרי שהוא סיים ברחתי משם. כמובן שאחרי יומיים - שלושה חזרנו לדבר. פשוט כל-כך אהבתי אותו..
טוב אז בקיצור, כשהגעתי לאבא שלי התחלתי ללמוד בערך שעתיים. כבר לא היה לי חשק וכוח ללמוד עד שהגעתי אליו.
הוא נרדם, ואני בינתיים התכוננתי למבחן. אני סיימתי ונרדמתי על הכיסא.
כשהוא התעורר, הוא העיר אותי, והלכנו ברגל לבית של אמא. בדרך, הוא שאל אותי אם זה בסדר לי אם הם יתגרשו.
אמרתי שזה לא נורא בשבילי כי במילא אי-אפשר לחזור למה שהיה קודם. באותו רגע רציתי לפרוץ בבכי. הרגשתי נורא.
חשבתי לעצמי 'בשביל מה להתגרש?' למרות שכבר ידעתי את התשובה, לא רציתי לדעת. לא היה לי נעים כל-כך לבכות לידו אז לא היתה לי ברירה אלא לעצור את הדמעות. למרות שידעתי למה הם רוצים להתגרש, היה לאבא שלי צורך להגיד לי למה.
הוא אמרף שאם הוא או אמא ימצאו מישהי/מישהו והם ירצו להתחתן.. זה המשפט שהכי לא רציתי לשמוע ממנו. עד עכשיו, לא היתה לי בעיה שהם יפרדו, ויתגרשו, אבל בשביל להתחתן ולחיות עם אדם זר יהיה קשה. חשבתי לעצמי, שאם נגיד אמא שלי תמצא מישהו, אז מה יהיה לגבי אבא שלי? א. הוא ילחץ מהמחשבה שהיא מצאה והוא עדיין לא, ודבר שני זה שאיך היא תתנהג אליו? אני בטוחה שבזלזול. לפחות ככה זה יראה לי מהעיניים שלי. אותו דבר לגבי אבא..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
