היום נשארתי בבית.
מ' באה לעזרתי. סיפור ארוך.
ומזל. אני צריכה לכתוב על זה לאורית. כן.
אפילו אזרתי אומץ וסיפרתי לאמא מה היה לי.
אתם לא אמורים להבין, זה בסדר. טוב שכך.
הפסקתם להגיב לי.
ואתם יודעים שאני האחרונה שאבקש צומי ורייטינג ואפצח בקריאות "הגיבו לי הגיבו לי, יש פה תמונות עירום של מיטלללל!" אבל זה הגיע לנקודה שזה ממש מפריע לי.
אני יודעת שאני מעדכנת הרבה לאחרונה אבל זה עדיין מעט תגובות מהרגיל.
וזה מבאס שאני כותבת וכותבת ומשקיעה ומעדכנת (ואם כבר השקעה- עוד מעט עיצוב חדש) ואתם לא ממש משתפים פעולה.
ואני לרוב מגיבה אצלכם.
ואל תבואו בהצהרות של "אני מגיב כל הזמן!1!!!! סססעמק, לא מעריכים אותי וסה וסה.. הלכתי בעיי!!1". לא. אל. פשוט אל. כי אם הגבתם על הפוסט הזה, כנראה שאתם מגיבים קבוע.
אף אחד שלא מגיב יקום פתאום ויאמר "היי, זה אני. כן, אני מודה. אני הלינק הלא מוכר שמופיע לך בסטטיסטיקה של הכניסות. מודה ומתוודה ואני בוש במעשיי".
והיי, אני צריכה לעשוב על חלון המסרים עם מטליות אבק בגלל שלא משתמשים בו. אנא, דברו עמי! בשביל מה יש לי פרו, הא? הא??
אני רוצה שקל. ובלון.
סדרות מומלצות (בלי קשר לחיים, אני יודעת):
"מתחילות מחדש" (ערוץ 3)
"להתחיל מחדש" (ערוץ 3)
"של מי השורה הזו?" (ערוץ 10)
"מלאכים קטנים" (ערוץ 8)
"האוס" (ערוץ 3)
"ER" (הולמרק)
ספר שאני קוראת כרגע: מילון אוקספורד.
לא באמת!!!!
התכוונתי לומר "נ.ב אני אוהבת אותך".
סיפור מרגש.
חרא תרגום.
החלטתי שעד יום מותי אני מוכרחה לפגוש את ה-cranberries פנים מול פנים.
וגם את ממציא הסימס.
אז.. ביום שישי קורים שני דברים מלבבים:
1. בן בית חדש מגיע אלינו- מחשב חדש.
2. נוסעים לארבעה ימים ושלושה לילות בגן עדן- נחשולים.
אם זה יהיה מלבב יותר ממה שאני צופה, סביר להניח שתוזמנו אליי ללביבות ומיץ ענבים.
סתם, באמת. סתם מבחן אחד. במתמטיקה. באמת כלום ~לשאוף לנשוף~
מיכל
בבלוג זה
בכל הבלוגים
