אני לא מבינה מה חשבו אנשי הפרסום של ג. יפית כשהחליטו להוסיף את ישעיהו לפרסומות. מה הם חשבו? שזה יהיה מרענן? שזה יתפוס?
הדבר היחיד שמאיה משדרת לי הוא: "הצילו!! אני הופכת לג.יפית!! אהאעהאעהעאהעאאע!!!"
ועכשיו ברצינות.
יש לנו קטע חדש. משחקי קופסא שהופכים את אופק לכפית. יפה.
מזל טוב להילה טרגנו הכוסית שחגגה יומהולדת SWEET SIXTEEN! אם כל האצבעות ברגליים שלי היו מתפקדות כראוי אני משוכנעת שהייתי באה...
בא לי לעשות סרטון. ממש בא לי לעשות סרטון.
ואז לפרסם אותו.
אלה היו שלוש שניות על... "מיכל רוצה סרטון".
זה מצחיק שרשום על כרטיס "מכבי" שלי ש"על החבר להודיע מיד לסניף מכבי על כל שינוי בפרטים האישיים כגון כתובת, מספר טלפון", כשאני די בטוחה שיש להם את הכתובת שהייתה לי לפני עשר שנים...
עוד סעיף על הכרטיס הוא "כל המוצא כרטיס זה מתבקש למוסרו לאחד מסניפי מכבי שרותי בריאות או למשטרת ישראל. תחשבו שמשטרת ישראל מקבלת כרטיסים כאלה. כאילו שאין לשוטרים מספיק מה לעשות פה בארץ.
ואז מה? השוטרים מביאים את זה לקופת החולים?
משלוח מיוחד?
"חדווה מותק, הבאתי עוד שק עם כרטיסים מגנטיים מהתחנת משטרה!"
כשהייתי קטנה סיפרו לי על איזה חיידק (כנראה סלמונלה) שאם משאירים את המיונז בחוץ הרבה זמן בקיץ אז החיידק הזה מופיע והוא מאוד קטלני.
מאז מאוד נרתעתי ממיונז בקטע פסיכולוגי. כל פעם שהייתי אוכלת מיונז הייתי מציצה לראות אם יש שם חיידק, כי הייתי משוכנעת שחיידק הוא משהו שעין האדם יכולה לתפוס ושהוא נראה כמו כדור קטן ושחור.
שנים עברו עד שהבנתי כמה אני מפגרת.
יש המון דיסקים שאני רוצה מאוד לקנות...
שייגעצ
קרן פלס
נינט
בתי
זה יעשה אותי מאוד מאושרת.
בכלל, ברגע שאני אשתחרר מכבלי השבר באצבע אני אלך למסע שופינג מטורף, ורשימת הדברים שאני רוצה לקנות רק הולכת ומתארכת.
וכמובן שאני רוצה גם לנסוע לתל אביב ליום יומיים.
אולי לעשות עגיל באף, אבל אני עוד לא סגורה על זה.
אם היה מותר לי מבחינת הגיל הייתי עושה קעקוע. על הזרוע למעלה, לכיוון הכתף.
אני רוצה שתהיה לי יומולדת.
אוף.
מיכל
שיש לה מחסום כתיבה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
