ואני לא יודעת למה בעצם.
אולי כי רוב הפוסטים האחרונים שלי היו נורא סתמיים, ונכתבו בחמש דקות. והאמת היא שבא לי לכתוב ברמה קצת יותר גבוה, כמו שאני יודעת כשאני משקיעה, או לחילופין- כשיש לי משהו לומר מעבר ל"קמתי בבוקר צחצחתי שיניים".
העבודה שהייתי בטוחה שתעשיר אותי הקיץ, התבטלה (בלא רחם, אם מותר לי להוסיף) והותירה אותי עם קייטנה, בייביסיטר של שבועיים באוגוסט, ועוד קצוות של רעיונות לעבודה.
אני בהחלט מקווה שיצוץ משהו בקרוב, כי אחרת זה לא יספיק לרישיון ובטח שלא לדברים מעבר, דבר שיעציב אותי עד עמקי נשמתי.
מה שכן ייתכן שהמשרה בדוכני שבוע הספר דווקא כן פנויה, והיום תתקשר אליי האחראית של כל הסיפור. ויש עוד כל מיני רעיונות לעבודה... כשאדע אעדכן (פחח כאילו שאכפת לכם).
הרדיו-דיסק שלי עשה טובה והחליט לקלוט גלגל"צ גם אם החלון פתוח, תנאי עליו הוא לא התפשר עד לאחרונה. לפעמים הוא מתעצבן ומעביר לתחנה ערבית כלשהי. בהתחלה אני לא שמה לב, כי לפעמים מתפלק לגלגל"צ איזה שיר במזרחית ואני לא מבדילה בין (ותסלחו לי, כן?) ים תיכוני- מזרחי- ערבי- דיכאון. אז אני מחלישה את הווליום, ומחכה ארבע דקות. כשהשירים דובקים בסלסוליהם אני מבינה שמשהו פה הוא לא כשורה.
כדי למצוא בחזרה את גלגל"צ, שזה כשלעצמו מסע מפרך, אני חייבת לשמוע את אחת האזהרות שלהם על נהיגה בטוחה (לאחרונה גם חציית כביש, ומה הלאה אני שואלת??? יתריעו גם מפני גמלים שעליהם רוכב בדואי ערום??). הפרסומות האלה, אגב, גורמות לי לאי נוחות מירבית, אפילו אם אני בבית, על כיסא המחשב בעל הגלגלים (אני לא יכולה לומר כיסא גלגלים, אז זה הצירוף החלופי לתיאור הכיסא! עזבו אותי!!!) אני דואגת שלא ליפול ממנו, או לא לדרוס גרגרי אבק. לא שבד"כ אני נופלת מכיסאות או דורסת גרגרי אבק מתוך שכרות.
היום אני נוסעת לאילת.
כל ההכנות נעשו, בגדים נארזו, אישורי יציאה מהכלא ע"ש גלילי נעשו, רגליים הוחלקו, ואני מוכנה.
אין לי מושג מה אני אעשה שם, ואני צופה לחופשה משעממת למדי. אבל היי- העיקר שאני אנוח ואצא קצת מהשיגרה.
ואם אבא שלי חושב שהוא יצליח לגרום לי להכנס מרצון לחליפת צלילה ולהשתכשך בקיפודי ים ודגים מכוערים הוא טועה, מה שגורם לי לרצות לחבוש קסדה רוב הזמן, רק במקרה שהוא יחשוב על להמם אותי בעזרת נבוט בראש, לגרור אותי לריף האלמוגים המחורבן ולגרום לי להתעורר בתוך סיוט.
התחלתי לדבר עם שני בנים. שניהם משעממים. איפה האנשים המעניינים???? איפה האנשים עם חוש ההומור והביטחון העצמי? איכם?? צוצו כבר, ובואו נלך לאכול גלידה!
הצעות תתקבלנה בעצב.
היום אמור להיות לי מבחן באנגלית, אבל אני בספק אם יהיה בגלל העיצומים. העיצומים האלה הרסו את חיי! אני הולכת להכשל בשני מקצועות, כי אין לי מועד ב'. אז בתנ"ך אני עוד יכולה לקבל את הכישלון, אבל את המבחן בסוציולוגיה בכלל לא עשיתי כי הייתי חולה, שוכבת הוזה ולוהטת (וזה לא סקסי כמו שזה נשמע) במיטה שבבית, מבלי לדעת שבעוד כמה חודשים אפול קרבן לשביתת המורים הארורה. אז מה שקורה עכשיו זה שהמורה החליטה שהיא כן תשקלל את הציון של המבחן, בתור ציון 0. 0!!!
אמא שלי אמרה שהיא תצא עליהם אם יחשיבו לי 0. ואני סמוכה ובטוחה שזה מה שיקרה, מכיוון שכשהיא דיברה הגבות שלה התכווצו, הסנטר עבר קדימה והיא נענעה את הראש באיטיות.
היה אינטליגנטי.
מיכל (למי שלא שם לב, אגב, הפרו נותר לצידי, ואני כבר מדמיינת שזה בגלל שבוועדת השימוע הוא התחנן על ברכיו להשאר. ממצד שני, דבקותו בי מחייבת אותי לחיות על הקצה בימים אלו, כי אני לא יודעת מתי הוא יסולק)(לכן, אגב2, אתם יותר ממוזמנים להציע לקנות לי פרו!!).
בבלוג זה
בכל הבלוגים
