לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

הטרקטור בארגז החול


אני באמת. מבפנים.
כינוי:  רק מיכל

בת: 35





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    פברואר 2007    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
2/2007


כמו לתת לעצמך אגרוף בפנים

כמו לדקור את עצמך מבחוץ ומבפנים

כמו לבלוע ערימה של נחשים ערסיים

כמו לרחוץ את הפנים בשמן רותח

זה להסתכל על עצמך צורח

זה שכאתה כאן אבל בורח

 

מתי תבוא הישועה

אני לבד במערכה

זועקת אל כלום עצום

ואין מענה, אף לא הד

חסרת אונים ורכרוכית

ניצבת מול אבני חזית

את השער לא חוצה

מסתתרת בצד ורק בוכה

שדה כוח מנטרל

לא מצליחה להשתולל

נכבלת לשלשלאות כבדות מנשוא

ולא זוכרת איפה החבאתי המפתח.

 

בין קפלים הוא מתחבא,

מבקש אך לא רוצה

להמצא.

 

חלודה אותי עוטפת

מכל עבר, היא קוטפת

חלומות של אחרים שרציתי לעצמי

שחמדתי לשווא

לעולם לא אוהב.

לעולם לא אנשום.

לעולם לא אחיה.

 

רוצחת את עצמי לאט לאט, בחדרי חדרים

אנשים רק מציצים, מנעול הם לא מסובבים

את המפתח לא יודעים כיצד למצוא בין הקפלים

ואין כסף בכיסים לשכפל עוד עותקים.

 

יד מושטת מבעד לחריץ

קטן בוקע אור,

ואני חרישית כמו נגוזתי מעל פני האדמה

סותמת כעת, מסוחררת, מעמידה פני ישנה

 

בבוקר אקום, אומללה אך שמחה כתמיד

ועל ערפי יחרט המשפט המקולל

"ראי מה עשית לך, מיכל".

נכתב על ידי רק מיכל , 19/2/2007 23:43  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של רק מיכל ב-6/3/2007 16:36
 



שלום שלום


לא הייתי כאן שבועיים פלוס מינוס. ולא רק פה, אלא גם אצלכם לא ביקרתי כבר כמה זמן.

אני מתנצלת, ולמען האמת לא יודעת למה זה קרה. למה התרחקתי פתאום, אני, שלרוב נמצאת בבלוגייה פעם ביום-יומיים.

 

אז... מה חדש?

 

בלימודים: אני מרגישה שדברים הולכים בצורה בינונית מדי ונחושה לשפר. היה לי היום מבחן נוראי להסטוריה למרות שלמדתי מאוד קשה.

 

ספורט: אני משתדלת ולרוב מבצעת הליכה של פעמיים בשבוע לחדר כושר לשני אימונים המתחלקי לשניים: 40 קדות אירובי ושעה משקולות. מאוד טוב לי עם המאמנת שלי, ואני נאבקת על חיי בערך כדי לאכול כמו שצריך. בינתיים אני לא מרגישה שהגעתי לשיא, אבל אין לי עליות במשקל. ירידות קטנות, אבל אני שמחה על כל גרם שיורד (בדם יזע ודמעות, יש לציין).

 

במד"צים: בסדר יחסית, אני חושבת. חוצמזה שיש לי קבוצה של מקסימום שלושה אנשים, אבל, היי! יהיה בסדר. ומחרתיים יש לנו פעולת כיף ואני מכינה עוגיות! כן כן! חוצמזה שהיום הייתה אמורה להיות לי ישיבת צוות ח' אבל הברזתי בטעות- שכחתי מהישיבה ושיש לי סיור ל"יד ושם" ככה שבמילא לא הייתי יכולה לבוא... אבל היה לי מאוווווד לא נעים מול עדי המסכנה: כבר פעם שנייה שאנחנו מנסים לכנס פגישה ראויה.

 

פולין: עוד שבוע (!!!) אני טסה, ואני מאוד מתרגשת. מישהו יודע איך אפשר להעלות סרטון לבלוג בלי שהוא כבר נמצא באתר סרטונים כלשהו כמו יוטיוב או פליקס? כי פשוט הייתי רוצה להסריט בפולין אבל לא לפרסם אותם ככה מלבד בבלוג שלי...

אני לא מצליחה למצוא ממש ביגוד נאות לפולין וזה בגלל שאין לי כלום במידה. אבל אני חייבת להודות שהעניין בהחלט מדרבן אותי לאכול לפי התפריט ולא להתפתות לקוק בצהריים (חרא של הרגל).

 

משפחה: סבא וסבתא שלי עוזבים, מוכרים את ביתם העתיק בקרית ביאליק אחרי כמעט 40 שנה- הבית בו גדלה אמא שלי והדודים שלי במשך כל החיים בעצם, וגם אנחנו הנכדים כאילו קצת גרנו שם. התחושה היא לא שסבא וסבתא עוברים דירה אלא שכולנו עוברים איתם.

צילמתי כמה תמונות מהבית שלהם, להנאתכם: (אני יודעת שהן עקומות ובחלקן האיכות ממש על הפנים אבל הייתי חולה עם חום גבוה באותו יום, אז תסלחו לי, נכון?)

 





















 







 

קצת נחמץ לי הלב... אבל, היי, זה מה שסבא וסבתא שלי רוצים, והם מרוצים מהדירה החדשה שלהם, אז מי אני שאמנע מהם להתפתח?

 


 

לילה גשום,

מיכל.

נכתב על ידי רק מיכל , 18/2/2007 21:31  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ויקי ב-20/2/2007 20:32
 



יהיה טוב.


בדקתי את תנאי הגיוס בנוגע למשקל גבוה.

מינוס ארבעה קילו ואני בפנים בלי בעיות.

מה זה בכלל ארבעה קילו? מקסימום שבועיים.

שבועיים חריפים. שבועיים קפדניים.

לא להפסיד אימונים. ללכת הרבה ברגל.

כמובן שאני לא ארד ארבעה ואז אגיד די. אבל אולי, אם אני יודעת שארבעה קילו אומללים הם מה שמפריד ביני לבין הגיוס לצה"ל.. רק ארבעה.. זה נותן לי תקווה. ארבעה קילו ואני יכולה להתגייס ועוד בתפקידים שחשבתי עליהם.

אני לא אומר הלוואי, כי זו לא משאלה, זה עניין של כוח רצון. יש לי את כוח הרצון הזה, אני יודעת. אני אצליח. ויש לי תמיכה של משפחה וחברים והמאמנת שלי... אני אצליח. אני יודעת שכן.

אין צורך להחזיק לי אצבעות. אין צורך לומר "אמן".

אני אצליח.

נכתב על ידי רק מיכל , 3/2/2007 09:26  
16 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של שירלי ב-16/2/2007 17:50
 



לדף הבא
דפים:  

13,747
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , נוער נוער נוער , האופטימיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לרק מיכל אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על רק מיכל ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)