לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

הטרקטור בארגז החול


אני באמת. מבפנים.
כינוי:  רק מיכל

בת: 35





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    דצמבר 2006    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
12/2006

חזרתי, מצויידת באלבום תמונות מחנוכה!


טוב, אז השבוע לא היה לי כוח לעזכן, פשוט לא היה לי חשק. ועכשיו הגיע הזמן לפצות על החסכים ולהראות לכם תמונות מחנוכה הנהדר שטס לי במהירות הבזק:

 


אופק חגג יומולדת 17, ואמרו: יאאא!!

אז מהמסיבה שהוא חגג בבית אין לי תמונות, כי לא הבאתי את המצלמה, סילי מי, אבל מהסרט שהלכנו אליו ביחד דווקא יש לי :)

 

אופק, שמשום מה לא נראה מבסוט במיוחד מזה שאנחנו הולכים לסרט:

 

אנה, שנתקלנו בה במקרה, מטושטשת:

 

החולצה השקסית של ליאת: (היא ממש ממש יפה, אחת החמודות שראיתי העונה)

 

א. פרסומת סמויה לארומה, ב. הקשת המושלמת של קליה שנתקלנו בה במקרה (לא בקשת, בקליה. טוב, גם בקשת):

 

בת אל מחכה יחד איתנו עד שמיטל תקנה כרטיסים:

 

למה אנחנו לא עומדים עם מיטל? טוב, כי תראו מה הלך שם בקופות:

 

יום חמישי עמוס, אין מה לומר. אז מיטל התחננה למישהי שתכניס אותה לתור ונדחפה. כמה ישראלי מצידה.

 

הנה הגיעו הכרטיסים!! מיטל עם שפתי דג בחלוקת עודף וכרטיסי סרט:

 

אופק רואה מצלמה לראשונה בחייו:

 

כן.

 

ליאת מאושרת כתמיד:


 

אופק, חושף סתימות:

 

אנחנו נכנסים לקולנוע לאולם 7:

 

ומה שהיה בפנים.. אשאיר את החלק הזה לדמיונכם הפרוע.. ;P

 


 

ואז, ביום שישי אחד מעט אפרורי יצאו שלוש בנות העונות לשמות שירלי, מיטל ומיכל ועלו על אוטווס קו 149 של דן לכיוון הטיילת בתל אביב. הדרך הייתה ארוכה, מלאת מכשולים ועיכובים.

נעשו הכנות רבות לאירוע-

מיכל הכינה עוגיות:

 

מיטל קנתה קפה:

 

ושתתה אותו, מיד אחרי שנתנה גם לי ללגום:

 

ושירלי.. טוב, שירלי:

 

מיטל יושבת באוטובוס.

 

 

מיטל נופלת באוטובוס, כך פתאום:

 

 

שיערה של שירלי מתבדר ברוח. אך שירלי לא מוצאת את זה מבדר (סטאגאדיששש!!! משחק מילים!)

 

מיטל ושירלי, מביטות אל האופק:


שירלי בתמונת אוגר קטן:

 

בתים בתל אביב (למה צילמתי את זה??? אב, אני יודעת למה. זה היה מיד אחרי ששירלי נקשה עליי בציפורנה ודחקה בי לצלם משהו אותנטי):

 

הגענו לטיילת:



 

מיטל ושירלי. תסתכלו על הצבע המדהים של השמיים:

 

נתתי לשירלי מצלמה:

 

(את זה אני צילמתי)

 

להשכרה. בניין שלם להשכרה. אחלה.













ו.. זהו. היה כיף, היה טעים, נעים וקריר. היה גם מצחיק.

אני מקווה שיהיה לי עוד חנוכה כזה, ובינתיים נותר לי לחכות לפסח...

 


 

היה לי חנוכה מושלם... הלוואי שיבואו עוד כאלה.

מיכל

 

נכתב על ידי רק מיכל , 30/12/2006 10:20  
11 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של setabu ב-5/1/2007 17:13
 



"כשענף שוטה אחד בגד בה ונשבר"


מה קורה לי לאחרונה? אני כל כך מפוזרת.

עברו כבר שלושה ימי חופש ובאף אחד מהם לא מצאתי זמן לעשות שיעורים במתמטיקה וסוציולוגיה.

אני אוכלת כמחו חזיר ולא מצליחה להרגיע א הרעב הבלתי נשלט הזה שבוער בי כל הזמן. הרעב למזון הוא רעב למשהו אחר. אולי לתשומת לב, מי יודע.

אני מקווה להתעשט עוד היום, לעשות שיעורים, לאכול עגבנייה במקום סופגנייה ולקרוא ספר טוב.

אה כן, וגם ללכת לשיננית, אבל תעזבו את זה.

 


 

פלוס

ביום שני עשיתי בניית ציפורניים., זה כל כך לא פרקטי וגם די קשה להקליד עם זה.

לא נראה לי שאני אשאיר את זה מעבר לשבועיים-שלושה כי אם אני בקושי מקלידה אז איך אני אפסל בשיעורי אמנות? זה לא ייתכן.

 

אולי אני אצלם את הציפורניים ואעלה את זה. כי זה פשוט ריכוז של שלמות, זה מה שזה.

 


 

חגגנו לאופק יומולדת 17 ביום שני והיה ממש ממש כיף, אפילו אמא שלי קמה באחת בלילה כדי לבוא לקחת אותנו למרות שלמחרת היא עבדה.

שכחתי את המצלמה, אז אין לי הוכחות לקיום המאורע... אבל. בקרוב תהיה לי מצלמה משלי...

 


 

נמאס לי  מהפסיכולוגית שלי. אני פשוט לא סובלת אותה כבר. איך שכל ניואנס קטן דורש אצלה ניתוח מעמיק שלא מוביל לשום מקום. אני ממש חושבת שהיא פסיכולוגית גרועה בגלל כל מיני דברים שהיא אומרת לי בנחרצות וביטחון ואחר כך מסתבר שהם לא נכונים בכלל. ושהיא מיהרה וטעתה בניתוח הדברים.

העניין הוא שאם אני מתחילה מישהי חדשה יש את כל התקופה של ההכרות. אין לי כוח שוב לעבור את חלק מהניתוחים, ואולי היא תראה את הסיפורים שלי מנקודת מבט אחרת משל אורית. זה לא פשוט, אני כבר שנתיים עם אותה פסיכולוגית. ובסך הכל היא כן עזרה לי המון. לא יודעת.

אמרתי לכם שאני מפוזרת לאחרונה!!

 


 

יצא לי אתמול לכעוס על אבא שלי ולומר לו כמה דברים קשים. זה לא היה קל בכלל וסחט ממני המון.

אחרי זה הייתה לנו שיחה עמוקה ורוויית בכי, אבל בכי טוב.

מסוג הבכי שיוצא מהבטן ומשחרר כעסים. זה היה גם בכי של צער.

אני בכלל חושבת שמעתה ואילך בכל בכי שלי יהיה אלמנט של צער על המשפחה שלי. אני לא יודעת למה, אבל בכל פעם שאבכה אני אחשוב גם על זה, לא משנה באיזה הקשר בא הבכי. פשוט כי הכאב הזה תמיד תמיד יהיה לי בבטן, לא משנה מה, ובכל פעם שתהיה לו הזדמנות "לצאת", הוא ינצל אותה.

 


 

השיר שמקפיץ אותי: "פחד"/יהודית רביץ.

 

אני מתה על המקצב שלו...

 
פחד
ביצוע: יהודית רביץ
מילים ולחן: שלום חנוך
שוב אנחנו נשרפים בלהבה
שוב אנחנו נסחפים באהבה
וכששנינו לא בורחים יותר
אז בינינו זה חוזר ומסתדר

שיכורים ולא מיין לא מסם
התרגשות שלא הכרתי מעולם
וכל כמה שאתה קרוב
וכל כמה שתהיה לי טוב יותר
בא לי פחד שפתאום זה ייגמר

פחד
משהו קורה לי היום
פחד
פחד לא נותן לי לנשום

עירומה בלי כל ההגנות שלי
עוד מעט אתה בולע את כולי
כי נגעת בילדה שבי
כי נגעת עד שכל גופי בוער
בא הפחד שפתאום זה ייגמר

פחד
משהו קורה לי היום
פחד
פחד לא נותן לי לנשום

ואם נשוב להיות ביחד
אם יחזור אלי הפחד
והפרפרים בבטן לא יתנו לי לשכוח
אני אזכור מה שאמרת
"זה איך שאת לוקחת
כשלומדים לחיות עם זה
מפסיקים לברוח"

פחד
משהו קורה לי היום
פחד
פחד לא נותן לי לנשום


 

מיכל.

כעת, משבאתי על פורקני ושלמותי. 

נכתב על ידי רק מיכל , 20/12/2006 08:38  
12 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של רק מיכל ב-30/12/2006 18:09
 



כשסבא וסבתא מזמינים חברים


לשבת ארוחה שלמה עם חבורת זקנים, לשמוע על התחלואים השונים והמוות הקרב, לצחוק על כל העניין ולחזור לדבר על צורה של לביבות, סוגים של תפוחי אדמה ומטחנות בשר.

 

אני רוצה הבייתה.

 

אגב, שמתם לב שנעלם לי הקו המפריד? סתם ככה? מה קורה לי, בשם כל השדים והרוחות.

אגב 2, אח שלי בכה היום כל כך ושנינו מתגעגעים לאבא. אני רוצה כבר שיגיע מחר ונבוא אליו...

נכתב על ידי רק מיכל , 16/12/2006 19:17   בקטגוריות קשה לי  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ב-16/12/2006 19:28
 



לדף הבא
דפים:  

13,747
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , נוער נוער נוער , האופטימיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לרק מיכל אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על רק מיכל ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)