הטרקטור בארגז החול

אני רוצה ללכת לכוכב נולד הבא.

רוצה מאוד.

רוצה-אבל לא בשלה.

לא משופשפת. לא מנוסה.

לא מנוסה בהופעה מולן קהל.

ואולי.. בכל זאת אני אצליח?

ביני לבין כוכב עומדים שני דברים עכשיו- בטחון עצמי ונסיון.

לא רוצה להגיע לשם כחובבנית.

והרי כבר פחות או יותר החלטתי שאני לא אמשיך במד"צים שנה הבאה, ואתחיל ללמוד פסנתר.

אני רוצה להלחין לבד את השירים שלי.

ואני רוצה לגור בדירה שכורה בדרום ת"א ולהופיע בבארים נידחים. ושיהיה לי נזם באף. וקעקוע.

העניין הוא, שאני רוצה להיות טובה. אני לא רוצה להגיע לטלוויזיה ולהביך את עצמי בגלל שאין לי בטחון עצמי.

כישרון אני יודעת שיש לי. יודעת ומודעת ואוהבת אותו.

אילו רק הייתי בת 18 כבר, והייתי קצת יותר מנוסה. ומיומנת. ובטוחה בעצמי.

וכולם אומרים שאני צריכה ללכת- אבל זה הרי כל כך הרבה יותר מכישרון. ואם אין לי נינוחות על הבמה ומול הבוחנים, אז מה יש לי לחפש שם?

בקיצור- נדבר עוד שנה. נראה מה קורה. כמה השתפרתי. מה שלומי.

תזכרו את הפוסט הזה.