הטרקטור בארגז החול

מכירים את הרגעים הנדירים האלה בהם אתם מרגישים נטולי אחריות?

קל כקליפה ריחפתי ממעל

מביט על אותם אגוזים

שמזלם לא שפר והם עוד נותרו

נותרו עוד למטה כבדים.

הדאגות עזבוני ואני לבדי

רק אני ושלוותי בודדים

נתחכך, נתערבל, נסתחרר

ונשכח מאותם אגוזים.

כל כך נהנתי באותה השעה

קליפה דקה וחסרת דאגות

לא צריכה לנחות לעולם

עד שעברו אותם הימים ושבתי להיות כמותם.

השיר הזה מנזה לתאר את מה שכתבתי בשורה הראשונה.

כמה כיף זה להיות נטול דאגות... וכמה נהדרת התחושה שאולי זה לעולם לא ייגמר...

אחרי הבגרות בהיסטוריה גם אני ארגיש ככה. חודשיים נטולי חובות לימודיות ונטולי לחץ. אפילו שאני אעבוד.. זה לא אותו הדבר.

חשבתי היום כמה יקרי ערך הם רגעי הבטלה המוחלטת הללו, וכמה צריך להעריך אותם.

כי ככל שאתה גדל ומתבגר כך הם מתמעטים...

הייתי רוצה להרים כוס לחיי כל אותם רגעים...

ביום שלישי יש בגרות במתמטיקה, אני רוצה להצליח ובגדול... ואחרי זה אני אתחיל כבר ללמוד להיסטוריה. כדי לכפר על המגן אני צריכה איזה 100 בבגרות... :S

אחרי הבגרות בהיסטוריה, ב-18 ביוני, אני מתכוונת לתכנן את כל הארועים, ובכך אני מתכוונת לשניים מיוחדים- מדורה בים בתאריך כלשהו ומפגש קפלניסטים ביום שבת 22 ביוני... יהיה כיף מאוד :))

וחוצמזה, מה קורה?

אני ואבישי הלחנו שיר שכתבתי, וזה יצא מאוד נחמד, אלון יבוא להתרשם ממנו מחר ואולי יהיו לו כמה תיקונים...

אני צריכה לסיים שתי עבודות רישום עד יום שישי כדי לסיים עם זה כבר...

אני צריכה לקבוע שיעור פרטי במתמטיקה לפני הבגרות... אני צריכה לצלצל לרותי לבטל את הבייביסיטר מחר (כי אני ואמא הולכות לקנות נעליים!!) ולהתקשר לנעמי ולרחל לסכם בייביסיטרים בקיץ...

אם כל זה יהיה סגור עד יום חמישי בלילה אני אהיה מאושרת.

אני מחכה כבר שתעבור הבגרות הזו במתמטיקה ושנקבל כבר את הציונים למגן בהיסטוריה..

תחזיקו לי אצבעות לשניהם..

יום נעים ושבועות שמייח,

מיכל.