הטרקטור בארגז החול

אני מטיילת עם הילדים של הבייביסיטר ויוצא לי לראות המון אנשים שמנקים את הבתים שלהם לקראת פסח. זה גורם לי להרגיש טוב.

אני אוהבת את זה. אני אוהבת לדעת שכולם או רוב האנשים בסביבתי הם יהודים. אל תצחקו, אבל זה מסב לי תחושת ביטחון ושייכות. לא משנה מה ואיפה, אני תמיד אהיה פה רצויה, כי כאן העם שלי.

נשים משפריצות עוד ועוד על חלונות שכבר הבריקו לפני שעות, אבל זה כנראה לא הספיק להן. מנערות שטיחים. אתמול ראיתי אישה מבוגרת מנערת שטיח ששוקל בטח כפול ממנה. היום עוד ראיתי אותו משתזף במרפסת וממתין לרגע בו היא תכניס אותו אל הפנים הקריר.

נשים יושבות בגן המשחקים על ספסל ירוק ועל ברכיהן תינוקן המחוייך.

העיר הזאת יפה.

אני לא יודעת אם אגור בכפר סבא כל חיי, אבל בהחלט ארצה להקים פה משפחה. זו עיר טובה ונחמדה. ושלווה יחסית.

ראיתי ילדה רוסייה, בלונדינית וחיוורת עם קיסמים במקום גפיים, אבל היו לה גבות עבות ושחורות.

תהיתי איזה צרוף גנים מביא לטעות מכערת ומצערת שכזו.

לו רק ניתן הייתי פשוט קמה בבוקר ויוצאת לטייל. הייתי מתיישבת בגן משחקים או בית קפה וקוראת.

הייתי מציירת בחוץ.

הייתי נוסעת לים ושרה בקול גדול. וכל הצעירים היו מסתכלים עליי מוזר אבל הקשישים היו מוחאים לי כפיים ואחת הזקנות הייתה מצטרפת אליי וצוחקת נורא חזק.

אולי זה עוד יקרה. אחרי התיכון, אם תהיה לי עבודה לילית כלשהי, אוכל בצהריים לצאת ולשוטט. עם סנדלי שורש וכובע מצחייה שקיבלתי מהטירונות או מסיור במגדל המים.

גיבורת הספר שאני קוראת כרגע, "עולם קסום", מעשנת. וזה ממש מחרבש לי את כל הסיפור. כי הדמות שלה, היא תמימה וקצת טיפשה הייתי אומרת ולא מאוד מוצלחת באופן כללי. אנשים שמעשנים לא מצטיירים לי ככאלה. אני לא יודעת אם לא טיפשים, אבל בטח לא תמימים. יש משהו בעישון שמבטל את התום, לא? אולי זו רק אני.

היום הייתי בחדר כושר והמחזור שלי התפרץ לכל הכיוונים בלי לחשוב על איך אני מרגישה עם כל העניין. הייתי אמורה לדעת שזה יקרה, הלא זה קרה לי כבר אתמול בבוקר, שזה 24 שעות מהיום, לא נותן לי די זמן לשכוח. אבל אני זוכרת ולא מפנימה, ולכן זה קרה. ואז ניגשתי בעדינות אל המאמנת שלי ואמרתי לה: "מעכשיו אני עושה רק תרגילים בעמידה". היא הנהנה. יופי, חשבתי, שתהנהן לה, אני לא יכולה להנהן כי עם כל תנועה קטנה הרחם שלי משחרר בייצית מתה.

אתמול הייתי אמורה לקבל 65 שקלים מהאמא של הילדים בבייביסיטר. היא נתנה לי שבעים. היה רגע שקט ואז היא אמרה "נתתי לך שבעים". אמרתי לה "כן?" "כן". "אממ.." לא ידעתי ממש מה לומר. מה אני אמורה לומר? נשמע לי קצת קטנוני מצידה לבקש ממני חמישה שקלים עודף. היא אמרה "מגיע לך 65". "אין לי עודף כרגע", אמרתי ולא שיקרתי, באמת שהארנק לא היה איתי. היא הנהנה ועשתה תנועה של אל-תדאגי-קחי-לך-שבעים-שקלים-את-עובדת-קשה. והייתי בטוחה, כשיצאתי משם, שהיא מרגישה מאוד לארג'ית.

היום, הייתי אמורה לקבל 40 שקל והיא אמרה שאין לה. היא אמרה שתיתן לי חמישים ואני אחזיר לה עשר בפעם הבאה. הנהנתי. אחר כך היא הוסיפה "אז יש לך חמישה שקלים?" "חמישה שקלים?" תמהתי. ואז זה הכה בי. הצלחתי לשלוף מתחתית הארנק כמה שקלים בודדים ולתחוב אותם לידה. היא נראתה מאוד מרוצה.

מה זה אמור להביע????

אוקיי, אז.. אחלה.

יום טוב, שבוע טוב וכיו"ב.

מיכל.