כמו לתת לעצמך אגרוף בפנים
כמו לדקור את עצמך מבחוץ ומבפנים
כמו לבלוע ערימה של נחשים ערסיים
כמו לרחוץ את הפנים בשמן רותח
זה להסתכל על עצמך צורח
זה שכאתה כאן אבל בורח
מתי תבוא הישועה
אני לבד במערכה
זועקת אל כלום עצום
ואין מענה, אף לא הד
חסרת אונים ורכרוכית
ניצבת מול אבני חזית
את השער לא חוצה
מסתתרת בצד ורק בוכה
שדה כוח מנטרל
לא מצליחה להשתולל
נכבלת לשלשלאות כבדות מנשוא
ולא זוכרת איפה החבאתי המפתח.
בין קפלים הוא מתחבא,
מבקש אך לא רוצה
להמצא.
חלודה אותי עוטפת
מכל עבר, היא קוטפת
חלומות של אחרים שרציתי לעצמי
שחמדתי לשווא
לעולם לא אוהב.
לעולם לא אנשום.
לעולם לא אחיה.
רוצחת את עצמי לאט לאט, בחדרי חדרים
אנשים רק מציצים, מנעול הם לא מסובבים
את המפתח לא יודעים כיצד למצוא בין הקפלים
ואין כסף בכיסים לשכפל עוד עותקים.
יד מושטת מבעד לחריץ
קטן בוקע אור,
ואני חרישית כמו נגוזתי מעל פני האדמה
סותמת כעת, מסוחררת, מעמידה פני ישנה
בבוקר אקום, אומללה אך שמחה כתמיד
ועל ערפי יחרט המשפט המקולל
"ראי מה עשית לך, מיכל".
בבלוג זה
בכל הבלוגים
