הטרקטור בארגז החול

כשאגור לבד, איפה שזה לא יהיה, יהיה לי בית נקי ונעים.

לכל דבר יהיה מקום.

אני מדמיינת את עצמי בגיל 24 מגיעה לדירה מעופשת בשכונה שכוחת אל אי שם בתל אביב/ חיפה/ ירושליים/ באר שבע.

שכר דירה גבוה בגלל הביקוש ולמרות המצב המזוויע והתנאים הגרועים.

אני רואה כיצד אני מסיידת אותה, מרססת, מנקה. ממחזרת רהיטים מתפרקים ווילונות מתפוררים.

מנערת, מאבקת, שואבת. ולקראת השבת הראשונה שלי שם מזמינה מספר חברים ומכינה נזיד חם ועוגיות חמאה. ערמונים מתפקעים בתנור. חדשות על המרקע. כולם מנהלים דיונים פוליטים ופילוסופיים מרתקים.

בכל שני בערב אני והשכנה נפגשות ותולות כביסה זו מול זו, מחליפות רשמים מהשבוע שחלף ונותנות זו לזו טיפים בתחומי חיים ועניין.

לא יהיו אצלי דברים זרוקים על הרצפה, או כלים בכיור. הכל יהיה מסודר, במגירות, ארונות ומדפים. רק שולחן האוכל יהיה גדוש תמיד בניירת של לימודים והלפטופ שלי והפלאפון והארנק והמפתחות. ויהיה שמח.