הטרקטור בארגז החול

לראות אותה ככה, כל כך חסרת אונים. לחשוב על המוות.

על אובדן. מחשבות שקשה לשתף בהן אחרים.

בלי הצינור הזה באף שלה, היא לא יכולה לזוז בכלל.

הכל מסביב זז כרגיל, החיים ממשיכים. אבל הלב שלי עוצר מלכת והוא עמה בכל מחשבה, בכל דקה ביום.

הרגליים שלה רועדות. עינה דלוקה.

היא מסתכלת עליי וכאילו קוראת את מחשבותיי.

אני רוצה לקום ולצעוק עליה. למה את לא מפסיקה לעשן?? זה מאוחר מדי. תראי מה את עושה לעצמך!

ואז מסתכלת על עצמי, מזדהה עם חוסר האונים כנגד הפיתוי, ומעדיפה לשתוק.

ומה  יהיה אם היא תמות? מה יהי אם היא תלך? אם אני אאבד אותה?

אנני אוהבת אותך סבתא. תהיי חזקה.

אל תלכי ממני.

השתיקה שלי היא כל כך חזקה.

אני בוכה. רועדת.

שלא תשמט לי מבין הידיים.

אני לא אעמוד בזה.