הטרקטור בארגז החול

חבל.

באמת חבל.

חשבתי שאולי העונה הזאת תהיה שווה באמת, אבל.. לא.

ופתאום התחוור לי למה אני מעדיפה את הטלנובלות של הוט- 1. כי יש בהן שחקנים אמיתיים, 2. כי למרות העלילה המופרכת היא עדיין מרתקת, מפתיעה. צילום נכון ועריכה נכונה, ואין סצנות שכולם אומרים "מה??" ואז עוברים לסצנה אחרת. ואין שם דמות אחת שהיא רק טובה או רק רעה. כולן אנושיות במידה מסויימת.

לעומת זאת.. "השיר שלנו". סדרה ממכרת לכל הדיעות, זה נכון. אבל- מבאסת בטירוף. כל פעם מחדש התסריטאים מראים כמה הם מזלזלים ברמת המשכל של הצופה, וכך גם המלהקים והבימאים והתפאורנים. חבר'ה, לוקיישנים שונים יותר, בבקשה. לא חייבים לראות שכל הבתים נמצאים באותו חדר.

כמה נקודות בנוגע לפרק הראשון של העונה הרביעית:

-הצגה עלובה של דמותה של רונה.

-משחק מוגזם של דנה עדיני.

- איש אבטחה לא אמין בכניסה לחדר ניתוח.

התסריטאים מתעצלים ליצור דמויות חדשות, ולכן חנה לסלאו במציאות וחנה לסלאו בתור אמא של נועה הן דמויות זהות. כך גם עם דליק וצפיר. זה משעמם! מחזור דמויות זה לא עניין מושך!

ומה קרה לפתיח? אני מניחה שיכולתם להשקיע קצת קצת קצת ולעשות פתיח חדש, לא? זה לא שהייתה לכם יותר מדי תעסוקה, הלא העונה שעברה נגמרה בפרק 3 או משהו.

רן דנקנר כל הזמן תוקע "פאקינג"ים מיותרים. זה לא גורם לנו להרגיש שאתה כועס! בבקשה תפסיק1 זה כמו שילד בן חמש יעמוד מולי ויגיד: "אוף, איזה עיצבון!"

מלי לוי- אם את יכולה לשחק רק כשאת בוכה- הגיע הזמן לפרוש.

אבל.. לזכותם יאמר:

דנה אינטרנשיונל בתור אלוהים זה הליהוק הכי מוצלח שראיתי מזה זמן רב. ותודה לאל שהרגתם את תמרה. אולי תעשו את זה גם לנינט.

וחוצמזה... קיבלתי מחזור, אחרי חודשיי יובש רבים. אני מאושרת.

היה לי היום את היום הכי מעצבן בחיים בערך. אבל עזבו את זה.

קר לי.

עוד שעה אני יוצאת לטיפול משפחתי בפעם הראשונה ונראה איך זה ילך. בכל מקרה, יהיה טוב.

עומד לנשור לי האף.

כדאי שאני אעשה שיעורים בתנ"ך.

אחלה.

מיכל.