הטרקטור בארגז החול

הכאת ילדים היא נושא שנוי במחלוקת.

אני מאמינה שהיום, בזמנים המודרניים של המאה ה-21, רוב האנשים יודעים כי זהו חינוך קלוקל שלא מניב שום תוצאות ורק הופך את הילדים לאלימים, מדוכאים ובעלי הערכה עצמית נמוכה וקושי בתקשורת, בנוסף לבעיות הפיזיות.

ולמה מלכתחילה פנו הורים להלקאה? חוסר השכלה אתם אומרים? לא יודעת לגבי זה. אני חושבת שפשוט רוב ההורים בחרו בדרך הקלה- לא להתמודד עם הילד.

ברגע שאתה מכה את הילדים שלך אתה בוחר לכפות את סמכותך עליהם במקום להרוויח את כבודך ביושר.

והאמינו לי- לילדים מוכים אין שום כבוד כלפי הוריהם אלא רק כעס ופחד איום.

כל כך קל להחליט שגופי בוגד בי ואני מכה אותו כי נמאס לי. נמאס לך? אל תהיה הורה. רוצה להוציא עצבים? לך לשק האיגרוף. לך תצרח באיזה יער. אל תוציא את הכעס על הילדים שלך.

רוב ההורים היום בוחרים להתמודד עם הילדים שלהם. למה? אני לא בטוחה שזה משום הכתוב בחוק. אני חושבת שאנשים היום מבינים את ההשפעה של המכות והאלימות המילולית על הילדים שלהם. 

הכאה היא איבוד שליטה, לא משנה באיזו סיטואציה ומאיזו סיבה.

הורים לא צריכים לצאת מתוך נקודת הנחה ש"אני הורה ולכן מגיע לי כבוד". אל תדרוש לפני שתתן. גם הילדים שלך הם בני אדם שחושבים, מרגישים ומגיבים. תשפיל אותם- זה יחזור אליך כמו בומרנג. ואני לא מדברת על לתת עונשים כשצריך,

 אני מדברת על כבוד מינימלי. אל תדרוש מהם לפרוש לפניך שטיח אדום אם אתה מאכיל אותם מזון לכלבים.

ערכים הם הדבר החשוב ביותר בכל גרעין שהוא, כדוגמאת משפחה, וללא ערכים איזה מן אדם תגדל להיות?

למעשה, אין דבר כזה "לגדול ללא ערכים". ההשאלה היא מהם הערכים שעליהם התחנכת. האם אלה ערכים של כבוד דדי, הקשבה ועזרה לזולת כמו גם העצמה עצמית או האם אלה ערכים של אינטרסים אישיים, שקרים, אלימות וחוסר כבוד?

שוב- אתה מקבל מה שאתה נותן- לא תיתן לא תקבל.

אני יודעת שאני לא ארים יד על הילדים שלי לעולם, ולא משנה מה יקרה. אני אדע להציב גבולות אבל לא באלימות. אלימות לא מציבה גבולות, היא גורמת למציאת פתחי מילוט. ופתחי מילוט לרוב מובילים לתחתית הבאר.

אין מצב לאלימות,

מיכל