הטרקטור בארגז החול

שלום לכולם... כתבתי לכם לפני יום כיפור על זה שאני הולכת לנסוע לגן עדן. ושם הייתי.

זה נקרא כפר הנופש נחשולים והוא ממוקם על החוץ בדירות קטנות ומשפחתיות. זו נהייתה כבר ממש מסורת לנסוע לשם כל שנה לפני יום כיפור ולחזור הבייתה עם צאת יום כיפור- עם סיום החופש.

נהניתי כל כך, הפגתי מתחים ולחצים מצטברים והיה פשוט מושלם.

צילמתי קצת תמונות של המקום:

וקצת (הרבה) תמונות של ליה משתובבת או לחילופין מתפננת:

תמונה שלי (הייתה תמונה יותר גדולה אבל גזרתי במיוחד את הפנים כי הן יצאו יפות:

ארוחה קלה בים (אין לי מושג למה צילמתי את זה):

אחותי עומדת ליד ארמון חול שהיא בנתה:

המקום בליל יום שני, כשעזבנו, מהחנייה:

וזהו.. היה נהדר והתמונות אומרות הכל. בערך.

מומלץ בחום :)

חוצמכלזה

היינו בשלישי-רביעי בטיול שנתי עם לינה בשטח (אני יודעת!!). היה דיי מצחיק ומאוד מטונף, דיברנו על אנשים שמשתעלים ופולטים ערים קטנות כמו אלפי מנשה או איברים לא חיוניים כמו מיתרי קול ו/או ריאות.

אמא החליטה שלא בא לה לתת לי את המצלמה אז.. אז היא לא נתנה. ואני הייתי צריכה ללכת, מיותמת ממצלמות, במסלול הבניאס. הבניאס, אני אומרת לכם!

וגם היה נחל כזיב וחמת גדר (מיותר לחלוטין!! עטין! קטין!!).

אז אמרתי לאמא מה אח שלי עשה. שהוא שוב משקר לה.

אני כל כך כועסת על עצמי ועם זאת מרוצה.

כועסת כי הלשנתי עליו, ומרוצה כי הוא משקר לאמא שלי כל הזמן והגיע הזמן שהיא תדע את האמת.

ממש יומיים אחרי שהיא בכתה לו מול הפרצוף על זה שהוא עושה לה את המוות.

חמור קטן.

לא.

בעצם חמור גדול.

הייתי נותנת לו כמה סטירות ומעמידה אותו זקוף, בחיי.

זה לא מגיע לאמא שלי, באמת שלא, והיא עושה כל מה שהיא יכולה. זה הכל בגלל שהוא כזה.. כזה מדוזה.

תחת אחד. כן.

סיכמנו.

בשמונה, כן? בים. חמישי? נהדר.

תביא פשטידה.

מיכל