נניח ראית אותי בפגישה עיוורת
היה כיף, זה קצת הרגיש אחרת
ונניח ובדייט השלישי כבר אני כבר
אמיתי כבר נושמים כבר מחליפים מיצים
משבים נעימים, ונניח וחיוכים מתפרסים
ונניח ומתרפסים, הופכים
לכלונסאות של פשרות, למאגר של קלישאות
ולא מרגישים צורך לנסח אמיתות
ונניח שנניח את עצמנו בצד
ננתח את הרגע לבד
ונניח והבנו שזאת הבדידות שדחפה
אותנו זה לזרועות זה באותה השעה
צא מזה, היא לא בקטע
נמאס לי כבר לצאת לדייטים, רגע
ונניח ואת יודעת, ונניח וגם אני
אז את הולכת לך בנחת, וגם אני, גם אני...
ונניח שאהבת אותי, נניח שידעת מה זו אהבה
נניח שלא היית כלבה
ונניח שזה היה משנה בך משהו
הניסיונות הפטאטיים שלי לגרום לך לעזוב איתי לאנשהו
ונניח שניסיתי באמת, באמת ניסיתי
כל כך ניסיתי שתגידי את האמת
נניח היית מאמינה כל פעם שהצטערתי
נניח שלא היית ניהנת כל פעם שנשברתי
ונניח שלא היית שוברת אותי, אחרי ששברתי אותך
אחרי ששברת אותי, כשכבר היינו שבורים
ונניח שהריבים המטופשים, זאת לא הסיבה היחידה
שבגללה אנחנו מדממים
ונניח שלא היית אומרת לי לא
כשרציתי שנעבור לגור לנצח בין הסדינים
ונניח שלא היית משאירה אותי פה,
בעולם זה המלא אחריות ואורות מתעתעים