מאז שאני זוכר את עצמי יש בתוכי מפלצת, אוקיי זה לא מדוייק...מאז שאני זוכר את עצמי כיצור מיני יש בי מפלצת.

זו מפלצת שאני לא מדבר עליה לעולם עם אף אחד, למען האמת אני בספק אם גם היו לה אזכורים פה בבלוג.

חשבתי על זה היום כשיצאתי לריצה, איך זה ייתכן שיש לי את הבלוג כבר 14 שנים ולמעשה אף פעם לא דיברתי עליה?
הרי הבלוג שלי זה המפלט שלי, המקום הבטוח שלי בו אני יכול להגיד כל מה שאני חושב ומרגיש.

מעבר לזה, איך זה ייתכן שאני מכיר את המפלצת כ"כ טוב, אבל רק ל- 2 אנשים בחיים שלי יצא לתקשר איתם? אחת וירטואלית שלא באמת נחשבת...והשניה היא מ'.

אני מניח שה' ראתה את המפלצת מידי פעם, אחרי הכל היינו ביחד תקופה ארוכה..אבל תמיד זה היה יותר לגרד את פני השטח מאשר באמת לעשות משהו.

לבסוף הגעתי למסקנה שכנראה אני בעצמי לא הייתי מוכן להתמודד עם המפלצת ומה שעומד מאחוריה, אני גם לא יודע אם אני מוכן לזה היום...אני רק יודע שמ' עוררה אותה, מעוררת אותה ומשחקת איתה באין מפריע. אז למעשה אני לא חושב שיש לי ברירה, אלא להתמודד עם המפלצת...אם אני מוכן אליה או לא.

בוא נכיר לכם את המפלצת, בערך לפחות...כמה שאני מוכן לחשוף על הדף הלבן הזה לפחות.
תמיד נמשכתי לעולם השליטה, עולם ה BDSM. מאז שאני זוכר את עצמי כאשר אני צופה בסרטון פורנו אני חייב שיהיה שם אלמנט של שליטה כלשהי על מנת שאני אוכל לגמור. שליטה מנטלית בשבילי מדליקה יותר מגופנית, היכולת לשלוט במישהי ולהגיד לה מה לעשות והיא לא תערר על כך אפילו לא לרגע ופשוט תעשה זאת...קשה לתאר את ההרגשה במילים. 
המפלצת מייצגת את הצד הזה, המפלצת מייצגת את הצד הזה שבי שרוצה לבצע ולממש את כל הפנטזיות האלו.

לאורך החיים ידעתי שהתמודדות שלי עם המפלצת הייתה מאוד אישית, לא הייתי נותן לה לצאת והיא הייתה מקבלת את שלה בסרטונים שהייתי רואה.

ואז למדתי להכיר את מ'...למ' יש את "המפלצת" שלה (היא קוראת לה בצורה שונה) והיא התואמת של המפלצת שלי רק מהצד של הנשלטת.

באופן טבעי המפלצת התחילה להסתקרן ולהרים את ראשה, פתאום היא מצאה צעצוע חדש לשחק בו...מצאה פרטנרית, משהו שהיא חשבה שלעולם לא יהיה לה וכל הפנטזיות ישארו בגדר פנטזיות. החיבור והתיאמות עד עכשיו הם בלתי ניתנים לתיאור, באמת...כאילו הן נוצרו אחת לשניה ויודעות בדיוק מה לעשות ומתי.

אז מידי פעם הפלצת יוצאת לשחק, לאט לאט אני רואה שהיא מתחילה להרגיש בנוח ולצאת יותר ויותר.

אני מתחיל להיות יותר אגרסיבי, אני לא אגזים ואגיד שאני מאבד את עצמי...אבל אני הופך להיות צופה מהצד. אני רואה את המפלצת לוקחת שליטה ועושה את הדברים שהיא תמיד חלמה לעשות, וזה מרגיש...הרבה יותר טוב ממה שחשבתי שזה יכול להרגיש.
לראות אותה מתפטלת, להרגיש את הרעידות הבלתי נשלטות שלה ולדעת שאני אחראי על כל אחת מהן, לדעת שלה אין דעה כרגע...אני אגיד לה מתי אנחנו סיימנו ומתי היא באמת לא יכולה יותר.

פה אני מתחיל קצת לחשוש,פה אני קצת מתחיל לדאוג.
כי נכון...אנחנו קובעים לעצמנו חוקים, עושים דברים בצורה הדרגתית ולא מגזימים וכאלה. 
אבל כשאני רואה שהמפלצת משתלטת יותר ויותר אני דואג שבסוף היא תבריח אותה, שבסוף היא תראה צד כלשהו שלה שהיא לא אוהבת.

הרי לא סתם קוראים לה מפלצת לא? לא סתם כל השנים היא הייתה סגורה בחדר בלי אפשרות "לקבל אורחים".

תוך כדי שאני כותב את הפוסט אני חושב מה אני אמור לעשות עם כל המידע הזה, לאיזה מקסנות הגעתי? לא באמת יודע אם הגעתי.

אני חושב שהפוסט הזה היה יותר לפרוק מאשר להגיע למסקנות חדשות.

אני כן יודע שכרגע אני בוטח ב-מ'. והיא תמשיך לבוא ולשחק עם המפלת אם אני ארצה או לא, אז למה לא לשתף פעולה? בנתיים רק טוב יצא מזה :)