כשאתה בונה משהו בראש שלך, במשך חודשים. אתה מתחיל להאמין שאתה אולי מגזים, אולי אני נותן לה יותר מידי קרדיט?

שנה וחצי עברה מאז שהתחלתי את המסע הזה, מסע שהתחיל בשיחה תמימה בחתונה עם מישהי שלא חשבתי בעוד מליון שנה שיש לי סיכוי אפילו להשיג. אז כן, שנה וחצי זה הרבה זמן...המון יש יגידו. אבל מבחינתי? היה שווה את זה לחלוטין.

כל השיחות שלנו, המפגשים שלנו, ההודעות...רק גרמו לי להבין כמה מיוחדת את וכמה אני לא אוותר עלייך.

לראות אותך היום אצלי,איתי, לחוות אותך, להרגיש אותך...היו כ"כ הרבה פעמים שכל מה שעשיתי זה פשוט לבהות בך, מסרב להאמין שזה באמת אמיתי, שאת יושבת פה לידי חצי עירומה, מעשנת סיגריה ונראת הדבר הכי מושלם שהיקום הזה איי פעם ברא.

יש לך את היכולת הזאת, להגיד את הדבר המושלם ברגע המושלם. אני לא מבין מאיפה הכוחות כישוף האלה, אבל את פשוט יודעת לקרוא את הראש שלי כמו שאף אחת לא הצליחה וזה כאילו שאת מתאימה את המשפט למה שאני רוצה שתגידי. 
איך יתכן שאנשים יהיו כ"כ מותאמים מינית? ברמת הסטיה הגדולה ביותר? איך ייתכן שיש מישהי שפשוט משלימה אותך...?

כל מה שאני עושה מאז שהלכת זה חושב איך אני מעביר את הזמן עד הפעם הבאה שניפגש? מה בדיוק אני אמור לעשות עם עצמי? לחזור למציאות? 
לא בא לי...כשאתה נכנסת בדלת אני נמצא בבועה הכי מושלמת בעולם, עם כל הקיצ' שאני שונא זה כאילו העולם לא קיים.

אז נכון...ה"מערכת יחסים" הזאת רחוקה מלהיות מושלמת, יש כ"כ הרבה סיבוכים ודברים שלא צריכים להיות.

אבל בכנות? כרגע כ"כ לא אכפת לי שזה מדהים, אני יודע שאני עיוור, אני יודע שזה מסוכן, אני יודע שאני אפגע אבל אני גם יודע שזה שווה את זה לחלוטין.

כי לא משנה כמה שבניתי את היום הזה בראש שלי, כמה שחשבתי שזה יהיה מדהים את הראת לי שזה אפילו טוב יותר מזה.

אז אני אמשיך לבנות דברים בראש שלי, הוכחת לי כבר פעם אחת שהמציאות עולה על כל דמיון אז למה לא שוב? :)