כ"כ הרבה זמן לא הרגשתי ככה, כ"כ הרבה זמן לא נתתי לעצמי להרגיש ככה.

אבל את הערת את זה, לא היום ולא אתמול...עוד אז לפני שנתיים בערך כשישבנו ודיברנו פתאום ראיתי אותך כמו שלא ראיתי מעולם.

תמיד היית סוג של יצור קסום שהערצתי מרחוק, כזה שאתה לא חושב אפילו שיש לך סיכוי אז אתה לא טורח...הרי מה למישהי כזאת ומישהו כמוני? דברים שרואים רק בסרטים ובסדרות.

באותו היום משיחת שיכורים גליתי כמה יש אצלך מתחת לפני השטח, כמה הייתי מרוכז בדבר הלא נכון כל הזמן הזה.
ואז זה התחיל...מפגשי בירה וחפירות של שעות על גבי שעות. בהם למדתי להכיר מי את, למדתי להכיר מה מניע אותך, את הנקודות שלך.

כבר אז ידעתי כמה את מסוכנת, הרגשתי במפגש הראשון שאיתך זה שונה, משהו שלא ידעתי ולא חוויתי מעולם.

הכנות והרצון לשתף אותך בסודות הכי כמוסים, לראות איך לא רק שאת לא נרתעת אלא מתעניינת ושואלת.

כמה שאת מסוכנת, כמה שזה קל להתאהב בך, כמה שזה קל להיפגע ממך...

אז ברחתי, ניתקתי קשר והלכתי לחפש אהבה במקומות ריאלים יותר.

זאת הבעיה כשיש חיבור כ"כ חזק, אתה יכול להתעלם ממנו, אתה יכול להדחיק אותו ואתה יכול לנסות לשכוח ממנו...אבל במוקדם או במאוחר זה חוזר ובאופן מפתיע כך היה.

חזרת לחיי, וכן אני זה שהחזרתי אותך כי רציתי להחזיר אותך, כי התגעגעתי לשיחות שלנו. 

עם מי עוד אני יכול לחפור על הנושאים הכי מפגרים והכי רציניים בעולם במשך שעות מבלי שימאס לנו?

אני לא יכול להימנע מזה יותר, אני לא רוצה להימנע מזה יותר. 

אני חולק איתך דברים שלא חלקתי עם איש, דברים שהייתי בטוח שילכו איתי לקבר. ואת לא רק שמקבלת אותם בחיוך, את גם מבינה אותי ואת צורת החשיבה שלי ונותנת לי ביטחון ותחושבה של נכון

מפחיד...