עבר כ"כ הרבה זמן מאז שכתבתי פה...עד כדי כך שהייתי צריך להיכנס לפוסט האחרון שלי בשביל לראות איפה עצרתי.

הרבה דברים עברו מאז, ננסה לעבור על כולם.

נתחיל מאיפה שהפסקנו, הילית.

אז כן, אחרי מפגש אחד הכל התחיל להתגלגל בצורה הצפויה ביותר.

התחלנו להתכתב, לדבר בטלפון ובסופו של סיפור גם חזרנו להיות ביחד. 

נכון היה לה חבר כשנפגשנו, אבל בעקבות המפגש הזה והדברים שהוא עורר בי החלטתי שאני לא יכול להיפגש איתה יותר, לא בוטח בעצמי איתה ואני לא רוצה לעשות משהו שאני יודע שאצטער עליו. אז לאחר כמה ימים אמרתי לה שאנחנו לא יכולים להיפגש יותר כל עוד חבר שלה לא יודע מזה, לא יכול לנהל איתה מערכת יחסים מאחורי הגב של חבר שלה (גם אם היא תהיה אפלטונית). 

אחרי זמן מה אני מקבל ממנה הודעה שהיא וחבר שלה נפרדו, התקשרתי אליה לראות מה קרה. 

נכון, ידעתי טוב מאוד מה קרה ולמה הם נפרדו, אבל רציתי לשמוע את זה ממנה. כן היו לה כל מיני סיבות מעבר אלי והם לא היו במצב הכי טוב עוד לפני שנפגשנו (אני מניח שאם הם היו במצב טוב לא היינו נפגשים), אבל אני חושב שהפגישה איתי היא זאת שדחפה אותה לעשות את הצעד הזה. הפגישה הבהירה לה שזה לא משנה אם מה שיש בנינו הוא אמיתי, עצם העובדה שהיא חושבת עלי בצורה כזאת בזמן שהיא איתו אומרת את הכל.

אז החלטנו לחזור, קבענו שנעשה את הכל בצורה איטית ומבוקרת. כמובן שזה לא עבד ומהר מאוד מצאנו את עצמנו שוכבים ובמערכת יחסים.
מדהים איך יש דברים שלא נעלמים, לא היינו ביחד 5 שנים ועם זאת הסקס נשאר בדיוק איך שהיה. כל אחד ידע בדיוק מה הוא עושה ואיפה לגעת, הכימיה שם ולא נראה לי שהיא איי פעם תעלם.

נשארנו יחדיו כחודש עד שהחלטנו (או החלטתי, תלוי איך מסתכלים על זה) שזה לא עובד. שנינו מחפשים דברים שונים במערכת יחסים וזה מתנגש...אני חושב שאחרי הפעם הראשונה שהיינו ביחד, כל ה ON/OFF הזה נחרט בי. אני רוצה לראות שהבת זוג שאני איתה רוצה אותי באמת, רוצה לראות אותה משתדלת ומתאמצת בשביל להיות איתי. שתדע לתת בדיוק כמו שאני נותן. והילית לא הייתה מוכנה לזה, היא רצתה לראות שוב פעם עד כמה אני רוצה אותה, עד כמה אני אהיה שם בכל מצב ואעזוב הכל ברגע שתבקש ממני.

בהתחלה נסיתי להבין אותה, נסיתי לרצות אותה מאחר ובאמת חשבתי שזה יכול לעבוד. אבל כעבור שבועיים כשאני כל הזמן נוסע אליה, מבלה אצלה רציתי לראות שהיא נמצאת גם קצת אצלי. אז היא באה אלי...פעם אחת. וגם אותו לילה היה סרט שבו היא בקושי הצליחה להירדם, לקחה את זה הלאה והחליטה שקשה לה לישון אצלי ושהיא לא מרגישה בנוח. אז כמובן שכל הזמן אני צריך להיות זה שנוסע כל הזמן, וכמו שאמרתי מקודם זה לא מה שאני מחפש...

אני לא נמצא במקום שבו הייתי בעבר. דברים שבעבר הייתי עושה מבלי להסס היום כבר מקבלים אצלי משמעות שונה, למשל:

באחד הערבים קבענו להיפגש, ויום לפני היא הודיעה לי שהיא לא יכולה בסוף ונצטרך לדחות. קיבלתי את זה בהבנה והמשכנו הלאה.
ביום שבו היה אמור להיות המפגש (באיזור 19:00) אני מקבל ממנה טלפון, היא רוצה להיפגש.
עכשיו אולי זה ישמע כמו תירוצים, אבל...אני אחרי יום עבודה, שוכב בסלון בבגדי בית. אם אני אתחיל עכשיו להתארגן יקח לי בערך חצי שעה, עד שאני אגיע אליה זה לפחות עוד שעה ובהתחשב בעובדה שסיימנו לדבר ב 19:30 זה אומר להגיע אליה באיזור 9+-.
ואז מה יהיה? אנחנו נהיה ביחד למשך שעה/שעתיים עד שאני אקרוס ופשוט ארצה לישון, מצטער...אני לא שם ולא מרגיש שזה שווה את זה.

אולי זאת בעצמם הבעיה, שלא הרגשתי שזה שווה את זה. בעבר לא הייתי חושב פעמיים, הייתי הולך להתקלח מתלבש ורץ אליה.
אז מה השתנה? אולי אני ואולי הרגש שהיה שם בעבר לא נמצא כרגע. נ' טוענת שכאשר אני אהיה עם מישהי שאני מאוהב בה באמת אני ארוץ אליה בדיוק כמו בעבר. לא יכול לשלול זאת...נותר רק לחכות ולראות.

לאחר כמה פעמים בהם הנושא חזר על עצמו אבל בצורה שונה החלטנו לסיים את זה, זה לא עבד ואין טעם למשוך את הנושא כמו מסטיק. זה יכאיב לשנינו רק יותר.

אבל כן יצאו דברים חיוביים מכל הסיפור (מעבר לסקס), אני ונ' חזרנו לדבר כמו פעם. נכון תמיד היינו ותמיד נהיה כמו אחים ותמיד נהיה שם אחד בשביל השניה. אבל כבר תקופה לא קצרה שהיה סוג של נתק בנינו, שיחות פעם בחודש ומפגשים רק באירועים חברתיים.
אבל כשכל הסיפור עם הילית התחיל אז נ' ישר חזרה לתמונה, זה היה רק טבעי מבחינתי. היא מכירה את כל ההיסטוריה שלי ושל הילית, הייתה שם ברגעים הכי טובים והכי קשים. לכן באופן אינסטקטיבי התקשרתי אליה, חפרתי לה, והתייעצתי איתה.

וככה מפה לשם חזרנו להיות בקשר כמו פעם, מדברים פעם ביום בערך, נפגשים מידי פעם (בהתאם למגבלות כמובן, עדיין יש לה ילדה קטנטנה וחמודה!). היא הייתה חסרה לי.

זה מדהים בתכלס, היא היחידה שתמיד יש לי על מה לדבר איתה.  בזמן האחרון אני מוצא את עצמי יותר ויותר שקט, אין לי מה להגיד לאף אחד. אין לי מה לחדש והרבה דברים פשוט לא נראים לי מעניינים. גם כשאנחנו נפגשים עם כל החברים הכי טובים שלי, יושבים בפאב או סתם אצל מישהו, אתה מרגיש שקט כזה. כאילו אין על מה לדבר, כאילו חפרנו על כל הנושאים האפשריים במהלך השנים ועכשיו כל אחד בשגרה שלו ולא קורה שום דבר מעניין.

אבל עם נ' משום מה זה לא ככה, באחד הימים היא באה אלי ואני זוכר שבדרך חשבתי לעצמי "על מה נדבר? איך נעביר את הזמן?". אבל כמו שמאז ומעולם זה היה עם נ' ברגע שהתיישבנו והתחלנו לדבר פשוט לא הפסקנו, ומי זוכר בכלל על מה חח

יש בי מקום מסויים שמרגיש שאולי זה בגלל המריחואנה, שהיא מבודדת אותי וגורמת לי להיות סוג של אנטי-חברתי. שכל דבר משעמם אותי ולא מעניין אותי, שקשה מאוד להרים אותי מהספה.

מצד שני אני רואה את המפגשים שלנו, מאחר ואני שקט יש לי זמן לבחון דברים מהצד. וזה לא כאילו אנשים אחרים מדברים יותר מידי, יש הרבה שקט ולאחרונה קורה גם הרבה יחסית שאנחנו רואים טלויזיה וזהו. אז כנראה שזה משהו בדינמיקה של הקבוצה שהשתנה ואולי זה שילוב של השניים.

בכל אופן אני מקבל כבר את הרושם שאני חופר בשביל לחפור ואין לי יותר מידי מה להגיד יותר, אז אסיים פה.

כן קרו לי עוד דברים בחיים שלי מאז (עברתי ניתוח, הייתי בגמר ליגת האלופות, דברים בעבודה וכדומה) אבל נראה לי נשאיר את זה לזמן אחר.

לסיום שיר:

https://www.youtube.com/watch?v=MYzT36DA0Rk