במהלך השבוע קיבלתי הודעה שהמילה הפתעה לא מתחילה אפילו לדמין אותה.

בועז השכן שגר מולנו בישוב התאבד.

בן אדם עם 3 ילדים, אישה, בית מקסים. 

כביכול הוא "חי את החלום", התאבד, תלה את עצמו בסלון והחליט לסיים לא רק את חייו אלא גם את חיי המשפחה.

הזכרון הכי טוב שלי מבועז הוא מלפני כ 5 שנים+-, נסעתי מהישוב (כשעדיין גרתי פה) ובדיוק ביציאה ממנו עשיתי תאונה.

אחד האנשים שקלט את זה היה בועז, כמובן שישר הוא עצר את הרכב שלו ובא לבדוק אם אני בסדר. ברגע שהוא הבין שאני בסדר הוא "נכנס לתפקיד", ישר הוציא משולש, אפוד זוהר והתחיל לכוון תנועה. ביקש ממישהו שיביא חול כדי לכסות את כתם השמן שהיה על הכביש (שכנראה בגללו הייתה התאונה) וחשב על הכל מהכל.

כזה היה בועז, מאורגן, בעל תושיה ותמיד מוכן לעזור לאנשים. לא סתם כל הישוב הכיר אותו ולא סתם כולם מוכים בתדהמה. איך הגיוני שמישהו כזה ביום בהיר אחד לקח את חייו? זה לא מסתדר, הלוגיקה לא מצליחה לחבר בין הנקודות וזה הגיוני...

הרי אין שום דבר לוגי בלקחת את החיים שלך, אתה לא פותר שום דבר בצורה כזאת. בצורה הזאת אתה בורח...

אז היום היינו בניחום אבלים, אתה לא יודע איך בדיוק להתנהג, מה בדיוק לעשות.
אתה מסתכל סביבך ואתה שותק, מנסה לא לפלוט משהו לא "במקום".
אחד הדברים שצדו את עיני היה סוג של ספר כזה, חוברת יותר. כל אחד רשם שם מה שהוא מרגיש, לבועז, לאשתו ולילדים.
כאשר לקחנו אותו כדי לכתוב משהו בשם המשפחה אז אחד הדברים ששמתי לב אליהם שבעמוד הראשון כתבה הבת של בועז- רותם.
לא הספקתי לראות מה היא כתבה (ואולי זה גם לא ענייני), אבל הספקתי לראות איך היא חתמה: "הילדה הנטושה שלך...".
אין הרבה ש"שוברים את ליבי" אבל זה כן, ראיתי את זה ורק חשבתי עליה ועל 2 האחים שלה (קטנים ממנה).
מה עוד היא יכולה להרגיש? מה עוד היא יכולה לחשוב? היא מחפשת את אבא שלה שיבוא ויתמוך בה, יעזור לה, ילמד אותה והוא אינו.

לא בגלל תאונת דרכים, או פיגוע טרור חלילה. אלא בגלל שהוא החליט לסיים את החיים שלו, הוא החליט שהילדים שלו יכולים להסתדר בלעדיו ואלה דברים שאני לא מבין ולא רוצה להבין אף פעם.

נכון אני לא יכול להתיימר להבין מה עובר לבן אדם בראש, ואני לא יכול לדעת מה באמת קורה שם. ברור לי שיש יותר מתחת לפני השטח, אבל איך שלא תעצבו אתה זה, איך שלא תסובבו את זה רותם עדיין תישאר הילדה הנטושה...