השנה זה נפל ביחד, בד"כ זה מופרד באיזה יום לפה או לשם. אבל הפעם ליל הסדר ויום ההולדת יצאו באותו היום ככה שיצא שאת היום הולדת עצמו חגגתי בצפון אצל ההורים ביחד עם הסדר.

בעיקרון...לא משהו מיוחד, כרגיל ארוחה עם המשפחה...אבל בסופו של יום יצא שאני ואבא שלי יושבים במרפסת בחוץ עם בריזה נעימה וכל אחד עם הרעל שלו (עם אני הוויסקי והוא עם הוודקה), יושבים ומדברים.

איכשהו הגענו למצב שבו אנחנו מדברים איזה שעתיים לפחות, שיחה אמיתית, מלב אל לב.

אמיתית כמו שמעולם לא הייתה לי עם אבא שלי, כנה ובצורה פתוחה לחלוטין.

זה היה מוזר....זה עדיין מרגיש מוזר בתכלס. אולי עדיף שהייתי פחות שתוי ואז הייתי מתנהג אחרת, אבל מצב שני...אולי העבודה שהייתי שתוי איפשרה לי להשתחרר ולהגיע למצב כזה.

למדתי הרבה מהשיחה הזאת, הרבה על ההיסטוריה המשפחתית שלי (הרבה יותר מגניב לדמיין את המשפחה כמו במשחקי הכס או משהו, סוג של פוליטיקה בין ממלכות) ועל כל מה שקרה מאז שהייתי ילד.

מדהים לראות את הדברים בפרספקטיבה שונה, לא בצורה של ילד בן 14-15, אלא לשמוע את האמת על המריבות הפנים משפחתיות, על ההסטוריה של היחסים ואיך הגענו למצב היום.

השיחה הזאת גרמה לי להבין הרבה יותר טוב למה אנחנו איפה שאנחנו היום, וזה לא שלא הערכתי את אבא שלי מקודם...תמיד אהבתי והערכתי אותו, אבל אין ספק שהיום הזה שינה בי משהו.

מוזר שדווקא בגיל 29 זה הגיע ולפני כן המצב היה אחר...כנראה עניין של בשלות, אם שלי ואם שלו.

בכל אופן בסופו של יום מצאתי את עצמי בשיחה עמוקה עם אבא שלי ונהנתי מהיום הולדת שלי וזה מה שחשוב.

שיהיה לכולנו אחלה של לילה בעולם.