קיץ, סתיו, רוחות, חורף, גשמים והרבה חיבוקים היו השנה.

אז מחר נגמרת 2005, תודה לאל. K די, היא כבר יצאה מכלל שליטה.

אז מה 2005 תרמה לחיי העלובים?

קודם לכל, האבדה הנוראה ביותר שאין להשיבה, לאה שלי. לעולם לא אשכח אותך

פרידה, עוד אבֵדה. למרות שזה הביא לאבדה של הרבה יותר מאחד.

בין לבין, מצאתי את אלונה, את ויקי [שהכרתי קודם אבל לא ככה.] , יאיר, ואת שני אני מגלה שוב ושוב,

מאבדת ומוצאת שוב.

מיכאל מקהלת, שאיכשהו תמיד היה איפשהו ברקע של הכל.

מאור של אדי. נמצא, ואח"כ איבדנו אחד את השני.

לירון, יקירתי, שנוספה לרשימת הלבבות שמתרוצצים בין מחשבה למחשבה ועוד לא ברור בדיוק איך החיבוק

שלה יהיה.

היו לי הרבה אבדות השנה. איבדתי אנשים בגלל קינאה נוראה, בגלל הטמטום שלי ועומס יתר רגשינפשי שאני

לא יכולה או רוצה לעמוד בו.

גיליתי על עצמי כמה דברים. גיליתי שבמערכת יחסים שני הצדדים צריכים להשקיע על מנת שצד אחד לא

ירגיש מקופח, שהוא משקיע יותר ולא מקבל שומדבר חזרה. גיליתי שאמון הוא כן חשוב, הרבה יותר ממה

שחשבתי בהתחלה, וגם שאם יש פצע ומשאירים אותו לדמם אז הוא יתפשט ויזדהם וירעיל כל דבר שבקרבתו.

מכאן- לנקות את הצלקות ולטפל.

אסור לוותר על עצמך במערכת יחסים, פשוט אסור.

רוק העצמאות שהיה מעפן במיוחד, גרם לי להעריך את ברי סחרוף הרבה יותר.

ניצנים. אביב גפן ונינט הייתה יפהפיה, הרבה אלינור. היהודים הייתה בין ההפעות  היותר טובות שהייתי

שלהם, פשוט מעולים. רגעים בלתי נשכחים. מטרופולין ועברי לידר היו מעולים. חוץ מהיום עצמו, שהיה גרוע.

עשור ליהודים, היה מעולה ביותר.

יומולדת 16, פשוט לא מדברים על זה. [או במילים אחרות: יום אֵבֵל. טוב שהעיניים שלי לא שרפו שבוע אח"כ

מדמעות.]

טיול שנתי. יומיים ראשונים זוועה, יומיים אחרונים של ניקוי ראש. אז להיות 4 ימים עם חבורת סטלנים חצי

מסוממים שהם במקרה הכיתה שלי יכול להיות נחמד. לעיתים רחוקות.

סמינר יהודים-ערבים, איכשהו יצאתי משם חיה. ערבים זה עם נורא לא ישראלי. היום הראשון היה מגניב, יש

להם עיניים, פה, והם נושמים מהאף! :0 .ביום השני דיברנו על פוליטיקה ושאלתי את עצמי למה איזה

פוליטיקאי מלומד שמחליט את כל ההחלטות החשובות האלה לא יושב במקומי ומדבר.

מסיבת חנוכה, שאירעה ביום שני. מסיבת צפית הכי גרועה שהייתי בה ,מזמן לא הרגשתי כל כך לבד.

מרוקאים שמתכחשים לצרפתיותם לא כ"כ נוראים אחרי הכל. אז י"בניקים כן יודעים ללכת מכות.

המכות היו שיא המסיבה, וגם את זה הפסדתי ]:

מסקנה חשובה שהסקתי מכל מסיבות-צפית שהיו השנה:

מסיבה היא לא מסיבה בלי מאור שלי.

היה מעפן.

נוסף לכל גיליתי שבערך כל שיר שני שאני שומעת סוחט ממני דמעות בצורה מטורפת. לעומת זאת, מצבי

רוח גוררים רק עייפות. התחלתי לקחת כדורי היריון, אבל לא כאלה למניעת היריון, אלא כאלה שלוקחים

בזמן ההיריון כדי שיהיה לאישה מספיק ברזל, גם לה וגם לתינוק וכל זה, וגם לאנמים Oo כנראה..

מטעל-נייט שהיה אתמול, היה משו בנזונה. ראיתי פריקים רוקדים הורה לצלילי מטעל עצבני משו. היה מרנין.

קיבינימט דפקו הופעה מצחיקה ביותר, במיוחד כשהוא שר שיר אחד בעברית, שיר אחר באנגלית ואז שיר

ברוסית Oo וזה היה הזוי. ואיזה רוסי אחד מוזר התאבד מהבמה ושירי הייתה בשוק. :/

דילמה קצת התבאסו כי הקהל היה פוזרי מדיי [מצטערת אבל אני ממש לא התלהבתי מההוא עם העדשות,

טונות ניטים מכל כיוון והטיפות חומוס על החזה, הוא פשוט כ"כ לא עושה לי את זה.] והם לא כל כך בקטע של

מוזיקה עם מילים ["גם הבכי מושפע מהצחוק" כי דמעות בהופעה זה כבר לא באופנה].

תודה ליקירתי שנתנה לי לנגב על חולצתה דמעות מהולות מסקרה באותו הרגע.

הופאקינגשיט הקפיצה של מיכאל ב"שוקעת" הייתה שווה את כל היום הזה.

זה מצחיק שיש אנשים שחושבים שהם קרובים אלי ואני יודעת עליהם הכל, אבל הם בעצם לא יודעים עלי כלום.

הבטחות לשנה הבאה;

פחות-

פחות "שירים מזכירים לי פנים שאולי רציתי לשכוח" [ולזכור אנשים שנמחקו או היטשטשו עם הזמן, כדבר

טוב.]

פחות Don’t you cry tonight ..Therese a haven above you baby

פחות "שוב כמו פעם מנסה לגמור את היום לא לנשום אותך"

פחות "עם כל מה שלא יהיה לי והזמן שישאר לי" ולהמשיך הלאה.

פחות "אני עובר תקופה קשה שרק תכביד עליך משהו בי קורא לצאת ולחפש מרוב כל השקרים שכחתי מי אני"

פחות "אני עומד אבל את לא רואה אותי אני חושב עליך ואת שקועה במשהו אחר"

פחות "באמת תודה רבה לך שהרסת לי את היום"

פחות "רק הדקירות של חרבות זיכרון שוב מכות את הלב לא רוצות לעזוב ובכל העולם לא מוצאים בנאדם שיקח את

הכאב וייתן לך לישון"

יותר-

יותר "לראות הרבה נופים קסומים שוב לטייל להזרק בלי לפחד ממה שאת תגידי להפרד להתאבד להתמסטל

להשתכר בלי לפחד ממה שתעשי לי"

יותר "עוד ועוד ועוד ועוד ועוד אף פעם אל תפסיק, אל תפסיק לחלום"

יותר "לישון באלכסססוןןן" :] [או לחילופין, יותר כפיות עם אלונה P:..]

יותר חופש.

יותר מעצמי לעצמי.

יותר זכרונות טובים.

יותר חיבוקים חמים.

 זה ממש מפחיד, אבל זה יפה. אה, וזה גם אמיתי [יש תמונה נורא מגעילה שרואים איך הכניסו את ההמשך של הברזלים לתוך הבשר של הגב שלה וזה ממש מפחיד. בע].