אני חוזר.
אם מישהו ציפה לזה בכלל. אולי זה פתטי, אולי זו החלטה אימפולסיבית של שתיים בלילה, אולי אני צמא לתשומת לב.
מה זה משנה,הסיבות הן אחרות. אני רוצה להנציח את עצמי בזמן. להשאיר איזשהי עדות.
פעם אנשים כתבו יומן, זה בטח עוד אוכל איפשהו עד היום. בואו נהיה מציאותיים. זאת המאה 21, הרבה יותר הגיוני לתקתק ולהקליד את עצמך לדעת מאשר לטרוח עם עט ודף. הכל יותר אסתטי ומהירות ההזיפזופ והעידכון היא שם המשחק בימינו.
אני יודע שמן הראוי והנימוס לעדכן את הביצה הוירטואלית במה ומי עבר עלי בזמן הזה, ואיך היה. זה יגיע,בינתיים חשוב להתמקד בעיקר.
בשורה התחתונה: לא חזרתי כדי להיות כמו פעם, מין וונאבי גורג' קלוני של היקום הבלוגרי. עוד מתחרה נואש על התשומת לב של שמות בדויים ואותיות שהן אנשים. אני פה בשביל לכתוב על עצמי , לעצמי. אם מישהו מוצא בזה עניין זה מכובד ויפה ואולי עוד נפיק מזה משהו, אבל לא העיקר.
אני חותך כי עוד שעות ספורות אני חוזר לדהור על הסלע המתגלגל במדרון התלול של חיי בזמנים אלו. שיהיה שבוע מלא ציפייה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
