מוזיקה רועשת זה הסגנון שלה.
מלאת חיים, מרץ ואושר.
מקרינה שמחה לכל עבר.
את אותו אחה"צ היא לא תשכח.
הוא יצא לעבודה, היא נשארה בבית.
היא החליטה להפתיעו בשובו, ולסדר את הבית בצורה הכי יפה, בשבילו.
וכרגיל, מדליקה את המערכת, נירוונה בקולי קולות.
והיא רוקדת ושרה וקופצת ושמחה..
פותחת את הדלת, מכניסה אור.
ניגשת לסלון, צורחת שירים, קופצת עם המטאטא, מאושרת!
ואז בשקט, הוא נכנס.
מסיכה על פניו, כפפות על ידיו, וגלימה על גופו.
והוא צועד באיטיות, לעבר האמבטיה.
פותח את המים...
היא נבהלת.
קופצת למטה, והולכת לכיוון האמבטיה.
היא אמיצה, כך כולם אומרים.
פותחת את הדלת, הוא חיכה לה שם.
הסתובבה לברוח, אך היה מאוחר.
תפס אותה בחוזקה, ומשך אותה לכיוון חדר השינה.
והיא בוכה. היא כבר לא כ"כ אמיצה.
מעיף אותה על המיטה, ונועל את הדלת.
קורע ממנה את חולצתה הפשוטה, שולף ממנה את החצאית הקצרה.
מסתכל, ומחמיא לה למראה חזייתה הורודה ותחתונייה הלבנים המעוטרים לבבות.
החליק את ידו על שיערה, ליטף את פנייה, וגלש על גופה.
הוא ליטף את שדייה, היא בכתה.
לחץ עליהם בחוזקה, והיא מוסיפה לבכות.
משך את התחתון ממנה, והוריד מכנסיו.
על עלייה, והחדיר לה עמוק.
היא בכתה חזק, בכתה כואב.
ועלה, וירד, הוציא והכניס, והיא צורחת.
אבל אף אחד לא שומע.
אף אחד לא רואה.
המוזיקה מסתירה רגשות.
והוא התחיל לשיר לה, וזה כאב..
"הנדנדה עולה..יורדת..עולה..יורדת.."
וככל שהמוזיקה מוסיפה למהר, הוא מוסיף להכאיב, ולהמריץ.
"הנדנדה עולה יורדת עולה יורדת!!
היא עולה, ויורדת במהירותת!!!"
והחדיר לה, עמוק לתוך הכאב, עמוק לתוך אהבתה, עמוק לתוך נשמתה.
בחזוקה. תפס את ידו, וליפף את איברו.
שאל אם זה חם..והיא..רק בכתה.
סטר לה, ושאל אם זה חם.
היא ענתה שכן..הוא אמר שהיא לא.
נושם בכבדות, אומר לה לרקוד לו.
והרביץ לה..היא רקדה, והיא ירדה..והוא נגע.
והוא הרס.
הוא לא מבין.
גמר עלייה, והלך.
היא נשארה בחדר, מכווצת בין הסדינים.
בוכה.
נשמעת טריקת הדלת.
היא רצה למקלחת.
היא מלאה, נעמדת בתוכה.
שוטפת את גופה.
נשמעת פתיחת דלת.
נבהלת.
סוגרת את הדלת.
לא מוצאת את המפתח.
מאוחר לצאת.
"חומד?"
היא שומעת.
בוכה. צורחת.
מתרחקת מהדלת.
ונכנסת לאמבטיה.
שוקעת בתוכה, שוקעת בחלומותיה, שוקעת בכאבה המר.
הוא ניגש למקלחת. פותח את הדלת.
ושם הוא מוצא אותה, שרועה, חשופה, כאובה בתוך המים האדומים.
ומשך אותה החוצה.
וניגש..
הוא כ"כ רך.
הוא כ"כ....שונה.
את אותו אחה"צ, היא לא תשכח.
היא מעדיפה למות.
היא כבר לא קופצת.
היא כבר לא שמחה.
היא כבר לא צוחקת.
היא כבר לא מלאה במרץ.
רק מלאת זימה.
מלאה שנאה.
מלאה כעס.
מלאה...טינה.
את אותו אחה"צ, היא כבר לא תשכח.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
