Oh Nevermind..

בימים האחרונים חשבתי על הקטע של שנה הבאה והבנים שיהיו בה,אתם יודעים,אולי יצטרפו ילדים אחרים,אולי לא,אבל אם לא,זה באמת יהיה סיוט לעבור את הכיתה הזאת שוב,עם כל הילדים והילדות המעפנים האלה, שעל כל מילה על מישו אחר הם רצים ישר לספר לו :S,זה לפעמים ממש מעלה את העצבים. אבל עזבו את הבנות,איתן אפשר לא להתחבר. אבל כאילו,מהבנים לפחות אני מצפה שיהיה משו,ידידים טובים,עזבו חברים,ה לא ייצא לפועל עם הכיתה הזאת ובטח שלא עם השיכבה המעפנה הזאת. אז נכון,אמרו לי כבר אלף ואחת פעמים לא לצפות לשומדבר. אבל בתכל'ס,תודו שזה קשה לראות את כל החברות שלך מבתי ספר אחרים שיש להן חברים,או לפחות ידידים ממש ממש טובים שהן יכולות לספר להן דברים. בכיתה שלי,אם  תהייה בת חדשה,אז הבנים והבנות לא יבואו אליה וינסו לדבר איתה,לעזור לה להשתלב,הם פשוט יעמדו מהצד וירכלו על כמה שהיא מכוערת/יפה,ואיך שהיא מתלבשת וכו'. זה פשוט מציק כל הקטע הזה,ולחשוב שזה רק בבצפר שלנו,דפקו אותנו עם ילדים הכי ערסים בעולם והכי פרחות ופקאצות שבעולם,אני מצטערת על התגים שאני נותנת לילדים האלה,אבל זה באמת מה שיש.

אז עכשיו שאני חושבת על זה ואחרי כל החפירה הזאת,אני שוקלת ממש מיידית לעבור בצפר,כל בצפר,רק לא הבצפר הזה. גם המורות גרועות,הילדים גרועים,ומה יותר רע מזה?

אולי זה נשמע לכם שאני ממש מפונקת שרוצה את הכל מושלם,אבל לא,זה פשוט ציפיות של ילדה מתבגרת[ככה לפחות אני חושבת] ,ילדה שכבר מחכה לדבר עם המין השני על דברים שהיא מדברת עם החברות הכי טובות שלה,בלי לחשוש.

ואני בטוחה שיש עוד מלאא בנות כאלה,שפשוט לא מדברות על זה...

אם באלכם,תגיבו. :)

הילה.

בסולם של מ1 עד 10 עד כמה את מרוצה מהמראה החיצוני שלך?
7

בסולם של מ1 עד 10, עד כמה אנשים מרוצים ממראך החיצוני?
אין לי מושג ת'אמת,תשאלו אותם...

האם אנשים מעירים לך על מראך החיצוני, אם כן, האם את משנה אותו בעקבות כך?
בעיקרון לפעמים אמא שלי או אחי,אבל אני לא שמה עליהם אז ככה שזה לא ממש משנה.

איזה חלק הכי פחות יפה בגוף שלך?היית מוכנה לשנות אותו בהתאם לרצונך בניתוח פלסטי?
הפנים. ולא הייתי עושה ניתוח פלסטי,אני צריכה לחיות עם עצמי כמו שאני. כמו שהטבע נתן.

האם את משקיעה מחשבה בלבושך? אם כן, כמה זמן?
כןן מאודד..בערך 15 דקות על כל הופעה.[בלבוש XD]ואם זה יציאות אז יותר.

כמה כסף עולה מערכת לבוש ממוצעת בארונך (חלק עליון, חלק תחתון, הנעלה ואקססורסייז אם יש)?
אני חושבת בסביבות 200-250 הכל.

מהו קורבן אופנה לדעתך?
אחד שיותר מדי נכנס לקטע הזה של אופנתיות ונגיד אם יש פריט שיצא מהאופנה הוא כבר לא ילבש אותו לעולם אלא אם הוא חזר לאופנה.

כמה זמן את חושבת ביום על מראך החיצוני ואופנה בכלל?
בחופש יש לי יותר זמן למחשבה אז כשיוצא זה בערך חצי שעה-שעה.

ולסיכום: האם את מגדירה את עצמך אופנתית?
אני חושבת שכן.

____________________

אגב,אני חושבת שהתבגרתי. אם לא מבחינה חיצונית,אז מבחינה פנימית.

ועכשיו,לעומת שנה שעברה,מרגישים את זה.

חחח וואי זה כ"כ מצחיק,עברתי עכשיו על כל הבלוג שלי משנה שעברה 0_0 ואני מתפקעת מהמטומטמת שהייתי,התמימה שהייתי והפקאצה שהייתי. לא,לא גיליתי את זה עכשיו,פשוט עכשיו אני מסתכלת על זה בעיניים אחרות,עד עכשיו הייתי מסתכלת בראש,בלי שום הוכחות שנוכל להראות,ועכשיו אני מסתכלת על הוכחות שאפשר להראות בעיניים. וכמה טימטום היה בילדה אחת,בלתי יאומן! ולחשוב שמזה חשבתי שהתבגרתי שנה שעברה =\ חשבתי שהייית ממש בוגרת,ניסיתי להתלבש כמו כל הפקאצות.

והייתה לי חברה טובה שכל הזמן ניסתה לא לגרור אותי שוב לצד של כל הפקאצות המטומטמות האלה,שבעצם,מה? אני הייתי אחת מהן בכיתה ו'...ועצוב לי על זה,אז למרות שזה היה והכל,עדיין יש זכרונות,טובים ורעים.

ואני חושבת לעצמי,כמה חשוב היה לי לעצמי שהיה לי את הילדה הזאת שהיא כ"כ עזרה לי לא להתדרדר שוב לרמה הכ"כ נמוכה שם בחוץ,זתומרת שאם היא לא הייתה לידי,אני הייתי נשארת כמו שאני,לא משתנה,ואולי הופכת ליותר גרוע,לא הייתי מתנתקת מהילדה שכ"כ התחננתי שנחזור להיות חברות שאחרי 8 שנים של חברות או משו כזה היא עזבה אותי לטובת ילדות אחרות ואני זוכרת שכ"כ בכיתי בגללה. כי היא הייתה החברה הכי הכי טובה שלי. אבל מסתבר שיש הרבה יותר טובות ממנה,וגיליתי את זה בכיתה ז' שהכרתי את שנ[יותר לעומק],והיא פשוט שינתה אותי,ממש לטובה, ואני לא מצטערת על זה שלא עברתי כיתה בשביל המפגרת הזאת. פשוט אני שמחה על האמא שיש לי ששיכנעה אותי לא לעבור כיתה,בטח הסתבכתם או משו כזה,אני אנסה להסביר:

הגעתי לכיתה ז',ולא יצאתי בכיתה עם החברה הכי טובה שלי אז בזמנו[ויטל],יצאתי עם שני, שהיא הייתה החברה הפחות טובה שלי אז בזמנו,וויטל כל הזמן שיכנעה אותי לעבור כיתה בגלל שהמחנכת שלה היא מורה למתמטיקה וגם בגלל שהכיתה שלה מצחיקה וכל החארטה הזה.  אז רציתי לעבור,הגשתי מכתב ליועצת...והיועצת עם אמא שלי ביחד שיכנעו אותי להישאר בכיתה שלי כי יש לי מחנכת מעולה וכיתה עוד יותר טובה מהכיתה של הטמבלית הזאת[ מצטערת אני חייבת לקלל אותה כל מה שהיא עשתה,למרות שזה נשמע קטן,אבל היא אמרה שהיא מצאה חברות יותר טובות ממני,וזה כ"כ פגע בי שאין לתאר],אז בסוף נישארתי בכיתה הזאת,והכרתי את שני הכי לעומק,התחלנו לפתח חברות טובה ועכשיו אנחנו חברות ממש ממש טובות. אפילו עם ויטל לא הייתי ככה. אז עד עכשיו אני לא מצטערת על שום צעד שעשיתי בעניין הזה. בכל מקרה, רציתי להודות לך,שני,על כל מה שעשית בשבילי,ובו בזמן,להגיד לך סליחה שלמרות שעשית לי דברים כ"כ טובים אני החזרתי לך ההפך,ופגעתי בך בצורות שאי אפשר לתאר. אז תודה, וסליחה.=)

[המילים זרמו כ"כ מהר מהידיים שלי אל תוך המחשב אז סורי על החפירה].

אגב,אתם מוזמנים להגיב. ;)

יומטוב :)

כמה זמן לעזעזל שאני לא זוכרת וגם לא מספיקה ביחד לעדכן את הבלוג המסכן הזה,כניראה שהגורל שלו זה להישאר כמו שהוא ללא חידושים ואם כן אז אחרי איזה 5 חודשים :S....בקיצור הגיע החופש,כבר נהייה משעמם,אתם יודעים מתחילים לחפש עבודה,נפגשים עם חברים,רוצים לתכנן לכם את כל השבוע,אבל,לא מצליח. ומה שיוצא מזה -אני נישארת לבד בבית משועממת בחוסר מעש ככה שבועיים ואפילו אולי גם עוד חודשיים. מקווה שלא. בכל מקרה,אני מחפשת עבודה,יש לי בייביסיטר לעשות על ילדה ממש ממש חמודה וכניראה שהשבוע הם יצטרכו אותי לשמור עליה מ-10 בלילה :)[מה שאומר שאני רק אראה טלוויזיה בבית שלהם והיא בינתיים תישן ^^"].

יום שישי הלכתי לאבא,נסענו לקניון הזהב,אכלנו בקפה ג'ו ארוחת בוקר טעימה,אחרי זה הלכנו הביתה שלו,נחנו קצת ואז הלכנו לבאולינג ושיחקנו 3 משחקים..חזרנו הביתה מותשים כי עם כל הכבוד-3 משחקים[!!!!!] הגענו למצב שמשחק הראשון כבר היה נמאס לנו,אבל זה השתפר מהמשחק השני XDD עזבו אנחנו שרוטים כל המשפחה הזאת ככה.

יום שבת קמתי,אכלתי ארוחת בוקר עם המשפחה,אח"כ הלכנו לבקר את סבתא מצד אבא בביה"ח,השארתי את אבא שלי שם והלכתי עם חברה שלו לקניון ,הסתובבנו והיינו רעבות אז טחנו במקדונלדס.P:

כל שאר היום עד 5 וחצי ככה ראיתי טלוויזיה,הייתי במחשב..וב-5 וחצי חזרתי הבייתה,חיפשתי את הבגד ים שלי ליום שאחרי כי אני אמורה ללכת לנחשונית עם המשפחה,ומגלה שאין בגד ים. מחפשת מחפשת בכל הבית אין בגד ים! נעלם כאילו בלעה אותו האדמההה נכנסתי ללחץ היסטריייי כי זה בגד ים חדש ואחרי הכל בסוף זה היה אצל קרובת משפחה שלי שהבאנו לילדים שלה בגדים שלי ובטעות הכנסנו לשם את הבגד ים שלי ><". פאק איזה פוסט ארוך!! טוב נמשיך לחפור לכם.

לקראת הערב נסעתי לקרובי משפחה שלי שהייתי אמורה לישון אצלהם כי הם לוקחים אותי לנחשונית וסופסוף בלי אמא שלי! חיחחעחעחע ומסתבר שהם רצו לנסוע לאיקאה בערב ואפאחד לא נישאר איתי שם בבית וזה בית לא שלי אז לא הייתה לי ברירה והלכתי למקום המשעמם הזה,רציני אם יש את המקום הכי משעמם-זה שם.

אח"כ מתתי מרעב אז קניתי לי נקניקייה בלחמניה,ובתור לאוכל עמד איזה נער אחד שמזהההה אבל מזההה דמה לילד מהכיתה שלי,יש לו עגיל בגבה,פנים חלקות מפצעים,טיפונת יותר גבוה ממני,מתלבש כמו ערס כזה וכל היום עם הפלא ביד. חזרנו הבייתה ב-12 בערך עייפים והרגליים שלי הלכו לגמריי,אז הלכתי לישון.

קמתי בבוקר[יום ראשון] ונסענו לנחשונית,היה הכי כייף בעולםםםםםם ממש ממש נהניתי,וחזרתי עייפה כמו איזה לאדעת מה. וזהו,זה היה הסופ"ש שלי,ארוך ארוך אבל עבר בטיללל.

אחרי מלא ימים שלא דיברתי עם החברה הכי טובה שלי,ורציתי לספר לה את כל מה שעבר עליי,סיפרתי לה דבר שהכי התרגשתי ממנו וזאת הייתה הפעם הראשונה שלי להתנסות מדבר כזה,ציפיתי ממנה להתלהב בשבילי,לשמח אותי שזה קרה לי,לדון בזה כמו בנות ואתם יודעים...ומה שקיבלתי היה רק:" זה מה שרצית לספר לי?!" ,היא שאלה את זה כמה פעמים בזמן שסיפרתי לה,אמרתי לעצמי"נו בטח שהיא תשמע את הסוף היא לא תגיד את המשפט הזה עוד",אבל היא עשתה את זה...והייתי פגועה אחרי זה כמו איזה לאדעת מה. פה זה המקום שאיכשהו אפשר לפרוק אבל זה לא ממש עוזר.

[כן,אני רגישה, ואין תרופה לזה.[ניראה לי]].

מצטערת על החפירה,אבל אני צריכה לשמור את כל מה שקרה לי באיזשהו מקום. מזכרת מהחופש המשעמם הזה,שעוד איכשהו עשיתי בו משו.

3>.