בימים האחרונים חשבתי על הקטע של שנה הבאה והבנים שיהיו בה,אתם יודעים,אולי יצטרפו ילדים אחרים,אולי לא,אבל אם לא,זה באמת יהיה סיוט לעבור את הכיתה הזאת שוב,עם כל הילדים והילדות המעפנים האלה, שעל כל מילה על מישו אחר הם רצים ישר לספר לו :S,זה לפעמים ממש מעלה את העצבים. אבל עזבו את הבנות,איתן אפשר לא להתחבר. אבל כאילו,מהבנים לפחות אני מצפה שיהיה משו,ידידים טובים,עזבו חברים,ה לא ייצא לפועל עם הכיתה הזאת ובטח שלא עם השיכבה המעפנה הזאת. אז נכון,אמרו לי כבר אלף ואחת פעמים לא לצפות לשומדבר. אבל בתכל'ס,תודו שזה קשה לראות את כל החברות שלך מבתי ספר אחרים שיש להן חברים,או לפחות ידידים ממש ממש טובים שהן יכולות לספר להן דברים. בכיתה שלי,אם תהייה בת חדשה,אז הבנים והבנות לא יבואו אליה וינסו לדבר איתה,לעזור לה להשתלב,הם פשוט יעמדו מהצד וירכלו על כמה שהיא מכוערת/יפה,ואיך שהיא מתלבשת וכו'. זה פשוט מציק כל הקטע הזה,ולחשוב שזה רק בבצפר שלנו,דפקו אותנו עם ילדים הכי ערסים בעולם והכי פרחות ופקאצות שבעולם,אני מצטערת על התגים שאני נותנת לילדים האלה,אבל זה באמת מה שיש.
אז עכשיו שאני חושבת על זה ואחרי כל החפירה הזאת,אני שוקלת ממש מיידית לעבור בצפר,כל בצפר,רק לא הבצפר הזה. גם המורות גרועות,הילדים גרועים,ומה יותר רע מזה?
אולי זה נשמע לכם שאני ממש מפונקת שרוצה את הכל מושלם,אבל לא,זה פשוט ציפיות של ילדה מתבגרת[ככה לפחות אני חושבת] ,ילדה שכבר מחכה לדבר עם המין השני על דברים שהיא מדברת עם החברות הכי טובות שלה,בלי לחשוש.
ואני בטוחה שיש עוד מלאא בנות כאלה,שפשוט לא מדברות על זה...
אם באלכם,תגיבו. :)
הילה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Hila.