ליאת שוחררה מבית החולים יום למחרת,
חשבה על כל האירועים, שלבסוף הכריעו את סבלנותה כלפי החיים.
ליאת חזרה הביתה, עם אימה, אביה ושני אחיה.
היא הרגישה חלשה לאיזו שעה, אימה השכיבה אותה במיטתה, כיסתה אותה בשלוש סמיכות לפחות.
"אמא, אני כולה התעלפתי, לא צריך להתרגש מזה", אמרה בפליאה הנשמעת כי היא בסדר גמור ואין כל צורך לדאוג לה, היא יכולה להסתדר לבד.
"לא, בשום אופן לא ליאת, את כעת עוברת משבר, אני עוד יכולה לעמוד בזה, אבל את יקירה, יכולה להתעלף עוד מאה פעמים..." אמרה בנימה של סמכותיות מלאה.
"טוב, אמא, רציתי להגיד לך, שזה לא מגיע לך, את היית בת נהדרת לאביך, כפי שהיני זוכרת, תמיד היה בין שניכם קשר טוב."
"וחוץ מזה, לא מגיעה לך ההתפרצות שלי, בגלל שאיני שולטת בעצמי, אני לא יודעת איך אני אעבור את זה, אבל אני אעשה מה שאני יכולה".
"ליאת, תנוחי, את צריכה את זה, לא נראה לי שאפשר לישון בבית חולים הזה כמו שצריך...".
"תודה אמא, את האמא הכי הכי טובה".
אימה נשקה על לחייה.
"אוף, נמאס לי מהילדה המפונקת הזאת, כל דבר שמעציב אותה , העולם ואישתו צריכים לסוב סביבה כמו משרתים עלובים!, נשבר לי ממנה ומכל החרא הזה, אני הולך לחבר, נשבר לי מהבית הזה, ומכל הדבר הזה שמשגע אותי, ביי!". אמר אחיה של ליאת לאביו וטרק את דלת הבית בצאתו החוצה.
'איך נסתדר עכשיו?, כל הבית מבולגן בסערת רגשות, ואפילו אני לא יודע כיצד לחשוב בהיגיון'. חשב בליבו אבי המשפחה.
ובכן, באחת מן השעות הקטנות של הלילה, חדר אחיה של ליאת לחדרה והתגנב בשקט בשקט, ולקח איתו את קופסת חוטי התפירה, לא, הוא לא עמד לתפור לעצמו חור בגרב אם אתם שואלים את עצמיכם, הוא התכוון לעשות משהו אחר לגמרי..
הוא לקח את אחת מן הסכינים החותכים את החוטים בעת סיום עבודת התפירה, הילד הזה פשוט לקח את פרק כף ידו, והחל לחקור אותה ביולוגית, יודעים איך?, הוא רצה למצוא ורידים!, כפי שחברו הראה לו כאשר אמר לו 'אם יקרה מצב ואתה לא תוכל לעמוד בכל העומס הזה, יש פשוט דרך יותר קלה..'
ובכן, דוגמה טובה למשפחה שהחלה להידרדר?,
אם אתם שואלים אותי?, זאת המשפחה הכי גרועה ששמעתי עליה!,
ובבוקר, נמצא אחיה של ליאת כאשר הוא מדמם אינו יכול להזיז את אצבעותיו, כי נעלמה התחושה שלהן, או אפילו את עצמו.
הוריו מצאו אותו שרוע על מיטתו, אימו נפלה על הריצפה, וספגה מכה קשה, היא ניסתה לעמוד..ולאחר שניות ספורות ראתה את אבי המשפחה מנסה לסחוב את הילד הפצוע על גבו, "תתקשרי למד"א עכשיו!, ותפסיקי עם הנפילות שלך!".
היא מיהרה להתקשר ומד"א הגיעו לאחר עשר דקות, בינתיים האבא ניסה לעצור את הדימום ע"י קשירת תחבושות על ידו החיוורת של הילד, הוא ניסה להעיר אותו, שטף לו את הפנים, והאם הסתכלה מהצד, המומה, זאת הפעם הראשונה שהיא ראתה את בעלה כך.
ליאת יצאה מחדרה ולא הבינה על מה המהומה.
וישר כאשר ראתה את אחיה נרתמה לעזור.
ובכן, מד"א הגיעו, לקחו את הילד שמו אותו על אלונקה ורצו איתו במורד המדרגות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
