אממ..מישהו יכול להדריך אותי חזרה?..חחח

ליאת ישבה בחדרה....מתבוננת בתמונות...ודומעת..

היא חשבה על חייה שחלפו בן רגע..

סבה האהוב...נפטר היום.

היא כל כך אהבה אותו,

הוא היה הסבא הכי טוב שרק אפשר...

ליאת לא דאגה בכלל לגבי המסיבה של נטלי-חברתה הטובה ביותר...

הרי מה יותר גרוע ממות אדם?, ובמיוחד אדם קרוב, קרוב מאוד.

ליאת לא ידעה איך לקבל את מותו,

היא פשוט בכתה לאור הירח.

נזכרת בימים שבהם סבה היה הולך איתה לגן, תוך כדי שתיית השוקו האהוב עליה,

בדרך היה מלמד אותה לספור...עד עשרים לפחות!..

האם נכנסה לחדרה של ליאת. "ליאת יקירתי, רק עם הזמן הכל יעבור בעיתו, אינני יכולה להבטיח לך כי ההתמודדות תהיה נסבלת, כולנו חייבים לעבור את התקופה הקשה הזאת".

ליאת לא יכלה לענות לה, היא פשוט רצתה להיות לבד, שיניחו לה, למה שלא יתנו לה להיות לבד לשם שינוי?...היא רק רוצה להרהר בעצבות טוטאלית על סבה שנפטר.

לאחר שבע דקות לפחות ליאת..לא יכלה לשמור את כל הכעס, הקושי וההלם עד כי כל הכאב העז הזה פרץ החוצה, על אימה: "למה לעזעאזל את חושבת שמישהו בבית הזה יכול להתמודד?..אה?!, נשבר לי כבר מהאימרה הזאת 'עם הזמן הכל יעבור בעיתו', אין דבר כזה!, אפילו הזמן לא יכול להעביר מן כאב שכזה!, ואני יודעת שאפילו את לא יכולה!, כי הוא אביך!".

ופרצה בבכי עמוק וכואב כל כך שלא יכלה להוציא עוד מילה נוספת ופשוט התמוטטה ונפלה על מיטתה.

ליאת פקחה את עיניה והבינה כי היא אינה בחדרה, היא אפילו אינה בביתה!

היא נמצאת במין חדר לבן עד שכל הלבן חודר לעצמותיה, ליאת הבינה לאחר אפרוריות בת כמה רגעים משתקים כי היא נמצאת בבית חולים.

כאשר הסתובבה ימינה, ראתה את אימה, אביה, ושני אחיה.

"אמא?, מה קרה אתמול? אני בבית חולים?"

"כן" אמרה אימה.

"את התמוטטת אתמול, פשוט התעלפת, ידעתי שלא תהיי מסוגלת להתמודד עם זה.."...בעודה דומעת ומותירה בדיבורה סימני שיברון ועייפות.

"אמא," אמרה ליאת בקול דקיק וחלש. "אני מאוד מצטערת על אתמול, אני בכלל לא התכוונתי למה שאמרתי, הייתי פשוט בהלם!, אני לא ידעתי מה לעשות עם עצמי, אני פשוט לא מפוקסת בכלל.."

"זאת לא אשמתך, חשוב שתביני שכל הטרגדיה הזו אינה באשמתך, סבך אהב אותך עד מאוד וחשוב שתביני זאת, אני מבינה את מלל דברייך אשר נאמרו אמש, ואני חייבת להגיד לך שכשכל התקופה הנוראה הזאת בחיינו  תיגמר, נוכל לנסות לחזור לשיגרה נפשית שבה היינו קודם...לפחות כך אני מקווה.."

*זהו עד כאן...אני לא יודעת אם אני אמשיך את זה או לא אבל זאת ההתחלה..חח*

                                                                              המשך יום טוב!.