גארבג' גורמים לי להרגיש חזקה,

דמיאן גורם לי לבכות,

בשירים של טורי אמוס אני חייבת להתרכז בליריקה,

כך גם בשל הקאוטינג קרואוז..

טריין מעלים לי חיוך קטנטן בקצה השפה,

את כל השירים של הראסמוס אני מכירה בעל פה כבר כמה שנים טובות,

אז הם עושים לי רק טוב.

דה קולינג מרגיעים אותי,

סוויצ'פוט עושים לי טוב ביותר מדי מובנים,

פלסיבו גורמים לי לתהות,

אואזיס גורמים לי להבין

לייב גורמים לי להזדהות,

ניקלבק סתם שם בשביל להעביר את הזמן בחיוך,

ק'ס צ'וייס גורמים לי לצמרמורת,

הינדר מרתקים אותי תדיר,

הגוגו דולז מכניסים אותי לנוסטלגיה

ומזכירים לי תקופות שהייתי מעדיפה לשכוח,

ומאצ'בוקס גורמים לי להרגיש הכל, בבת אחת. כפרעליהם.

כמובן שיש עוד מלא, אבל אלה הראשיים שלי. עושים כבוד.