אני יודעת מה הבעיה שלכם וזה גורם לי לבחילה נוראית.
זה מטרף אתכם שאני כבר לא מקשיבה לכם ומתכננת תוכניות
בלי לשאול לפני כל צעד ושעל. זה הורג אתכם שאני כבר לא קטנה
כזאת שאפשר למשוך בחוטים שלה ולהגיד לה שלא צריך ללכת
לפה וכדאי ללכת לשם, והורגת אתכם בעיקר העובדה שכל הנסיונות
שלכם לגרום לי להתנהג ולחשוב כמוכם כבר לא תופסים.
חבל. הייתם אלוהים עבורי כל כך הרבה שנים, לא חבל להרוס הכל
עכשיו? למרות שאחרי הכל, כשאנחנו מתבגרים הכל נראה פתאום
אחרת. הכל מכוער יותר, מה? תמיד הייתי פייטרית, ואני עוד אנצח.
אתם כאלה חמודים כשאתם חושבים שאכפת לי.