וקצת חבל לי שאין לידי אף אחד עכשיו,

כי אולי אז לא הייתי מרגישה כלכך לבד.

עריכה:

אני לא רוצה להיות תלויה באף אחד. אני רוצה לעשות מה שבא לי ועם מי שבא לי, מתי שבא לי.

בלי שאנשים יביכו את עצמם בשבילי או יקריבו מעצמם. שכל אחד יעשה מה שהוא עושה רק כי הוא רוצה, ולא כי הוא חייב.

כייף טהור כזה. כמו נסיעות ברכבת לת"א עם אילנה או סתם לשבת באמצע המגרש עם אליסה, רדבול וסוכריות על מקל.

אפילו לשבת היום בהפסקה על הריצפה במסדרון של בית הספר עם קרן וניר הרגיש מעולה פתאום..

מי יודע, אולי תקופה חדשה מתחילה. תקופה טובה יותר.

ואני לארוצה אהבה, עזבו אותי מהכאב ראש הזה.