הוא פירק את הרובים שלו.
הוא התחיל לנקות כול חלק במגע עדין כמעט אוהב, אולי זה הדבר הכי קרוב לאהבה שהוא הרגיש אי פעם כלפי משהו.
הוא כעס על עצמו, הוא לא הצליח להוציא כלום מחברי כת השטן.
כנראה באמת הארגון הזה היה די חדש כמו שהוא חשש, הם לא ידעו הרבה.
כול מה שהוא הצליח להוציא מהם זה, שלמנהיג קראו סמואל והוא יאכל לבצע דברים לא אנושיים.
אבל הוא לא דאג במיוחד הוא ידע שדרכיהם יצטלבו בעתיד.
הוא גם שם לב שסמואל לבש שרשרת עם נוצות, הנוצות האלה היו מיוחדות הם היו גדולות מדי לכול ציפור שהוא הכיר והם היו צחורות כשלג ופשוט מושלמות מכול בחינה.
אולי זה לא היה יותר מתכשיט אבל אולי זה היה יותר.
הזמן יגלה את כול הסודות הוא חשב.
השמש זרחה לא מזמן, אלה עדיין היו שעות הבוקר המוקדמות.
אור השמש החל לחדור דרך התריסים המוגפים למחצה, הוא עדיין ישן עד נשמע צלצול הטלפון.
לקח לו זמן מה להתעורר מספיק כדי למצוא את השפופרת אבל לבסוף הוא ענה.
נשמע כול נשי בטלפון.
"התקשרתי לבדוק איך אתה מסתדר לבד ולהזכיר לך שאתה צריך ללכת לבית ספר"
"כן אימא על תדאגי אני אגיע בזמן איך אצלכם שם?"
"בלונדון הכול בסדר חבל שלא באתה איתנו, אבל עשייתה את הבחירה הנכונה.
עדיף שתמשיך ללמוד בבית ספר אחד בלי קטיעות.
טוב תשמור על עצמך אני אתקשר מדי פעם."
"כן אימא אני מבטיח לשמור על עצמי תיהנו לגור שם"
"טוב אני לא אפריע לך להתכונן לבית ספר להתראות לוקאס"
נישמע קול סגירת הטלפון מהצד השני.
היא עדיין מתייחסת עלי כאילו אני בן 6 ולא 16 לפחות יהיה לי שקט עכשיו כשהם עברו ללונדון.
אני משער שאני צריך לזוז, הוא לקח את התיק שלו ויצא מהבית.
הוא חיכה בתחנה לאוטובוס "ממש אין לי כוח לבית ספר היום נו טוב אין לי ברירה" הוא חשב לעצמו.
הבקבוקון שלו התחיל להתרוקן, הוא יצטרך להשיג עוד בקרוב.
המשקה האוהב עליו הוא וויסקי, המיוצר בצורה לא חוקית בדרום מתירס והמכונה גם הברק הלבן בגלל הצבע הבהיר שלו.
די אירוני, או שזה צדק פואטי או איך שלא תיקראו למקרה הזה" הוא חשב."
אני כנראה אצטרך לנסוע לפאב הזה בעיר, נו טוב אולי אני אגלה שם משהו מעניין.
הוא הוריד את הכובע שלו מהמתלה התניע את האופנוע ויצא לדרך.
"יש לי הרגשה שזה יהיה יום ארוך מאוד" הוא אמר במרירות.
הייתי מעדיף שהבקבוקון שלי יהיה מלא ביום כזה, נקווה שאני אוכל למלא אותו ולקחת את הארגז שלי לפני שיקרה משהו.
כעבור כ-20 דקות נסיעה הוא הגיע לפאב המקום לא היה מוזנח, אבל היה מקום לשיפור.
המלאך השחור פאב של בייקרים, הוא סגור לרוב האנשים בשעות מוקדמות אלה של היום.
אבל אלה היו בדיוק השעות הנכונות לעשות כמה דברים לא חוקיים.
כמו תמיד הוא הגיע לשם דרך רחובות צדדים והתכוון להיכנס מהכניסה האחורית זה היה אחד הדברים היחידים שהיו מוצאים אותו החוצה בשעות אלה.
הוא דפק בדלת חלון הצצה ניפתח בדלת זיהו אותו מיד, אחריי כמה שניות נפתחה הדלת בקול חריקה עמום.
גבר בסביבות גיל ה40 פתח לו, היה לו זקן שחר ארוך ושיער שחור די ארוך, הוא היה הבעלים של הפאב.
"באתה לאסוף את המשלוח שלך כרגיל נכון?" שאל הבעלים.
"כן זה הגיע כבר?" שאל הברק הלבן.
"כן הקופסא מחכה לך על הבר קח אותה לבד"
הוא ניגש לבר ושם חיכתה לו קופסת הקרטון על דלפק העץ.
חוץ מימנו ומהבעלים היו שם רק שניים שלושה אנשים, כולם שתויים עד אובדן הכרה ונרדמו במקום.
"יש לך מידע בשבילי על משהו מוזר בעיר?"
"תמיד יש משהו מוזר בעיר הזאת ויש לי משהו בשבילך.
תחזור בערב יהיו לי כול הפרטים שאני אוכל להשיג."
זה התאים לו מאוד, הוא השתוקק לציד חדש ועכשיו כשיש לו את אספקת האלכוהול שלו אין לו שום דבר לעשות חוץ מלחכות.
"זה הולך להיות לילה מהנה" הוא חשב.
הוא הכיר את הבעלים לפני שהקים את הבר,זה נראה כול כך רחוק אבל חלפו רק מספר שנים מאז.
לפני שהוא פרש לפאב הזה, הבעלים היה צייד כמוני ואחד הטובים בדורו.
קראו לו ג'ון מלאך המוות דרכינו הצטלבו מספר פעמים, אבל כול זה היה לפני שהוא פרש.
כנראה הוא עשה בשכל, לא הרבה אנשים במקצוע יודעים מתי לפרוש, הרוב מתים בסופו של דבר ובדרך כלל לא מסיבות טבעיות.
הוא קשר את הקופסא לאופנוע ונסע בזהירות, כדי לא לפגוע במטען היקר שלו.
"עכשיו נשאר רק לחכות ללילה" הוא חשב וחייך.
הוא הרגיש שהוא לא מחייך לבד, תמונות של חיוך זדוני ומאופק חלפו בראשו.
נ.ב היום ב26 לחודש ההורים שלי חזרו ועברתי 3000 כניסות סתם רציתי לשתף
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: