לא הקדשתי מספיק זמן פה, טוב ככה זה עם עבודה וחיים שזורמים, בערך.

לא כ"כ מתחשק לראות את המחשב אחריי שכל היום רואים אותו בעבודה. כתוצאה מכך הבלוג נשאר נטוש.

ינואר מתקדם בצעדי ענק, עוד מעט ואני אהיה חלק ממערכת ענקית וחסרת תכלית לפעמים-צבא. אני רוצה להתחיל בשביל לסיים את זה בקרוב, כדי להתחיל לתכנן לי את העתיד. זה קצת מבאס לא לדעת מה רוצים הלאה, בינתיים אני פשוט חייה את ההווה. עוברת עליי תקופה לא משו, מה לעשות. זה לא חדש לי, אני דיי שברירית אז זה היה צפוי.

החורף עוד מעט מתחיל, ירד גשם לפני כמה ימים וזה השאיר ריח כ"כ טוב בחוץ :]

כבר שכחתי איך זה לשפוך את הלב בבלוג הזה, טיפה מוזר.

אין מילים נכונות לתאר כמה לבד לי לפעמים, אף אחד לא מבין כי אני בעצמי לא יכולה להסביר...

כמה זמן לא כתבתי פוסט נורמלי...המחשב שלי נפטר..מת...הלך כפות!

אז מה עובר עליי?..הרבה ....טוב או רע??..תלוי בעיני המתבונן.

יש בתוכי כדור רגשות ענק שלא מוצא מנוח, והכי עצוב שמרוב כל הרגשות בודד לי, הכי בודד לי בעולם!

אל תקראו לי מרינה אם אני לא אדפוק את החיים שלי מידי פעם ואפגע בעוד כמה אנשים...כישרון מולד...

העיקר שלא חנוק לי כמו קודם ולא לחוץ לי לברוח מעצמי או מאנשים אחרים. עוד תקופה.....

ועוד פוסט לא ברור וחסר תכלית...

אני גרועה בלהתבטא ככה, בשביל זה יש לי את הבלוג החתיך שלי...חחחח..

אחח כמה כתבתי פה, כמה תמונות ושירים יש פה..

טוב נו כל עוד זה משרת את הרעיון העיקרי של הבלוג שזה לשפוך הכל פה, זה בסדר...כי זה עוזר...

כולנו כבר יודעים שלבטא את עצמי ואת הרצונות שלי לא בכתב זה לא נותן הרבה.

סתם אולי זאת עוד תקופה, ככה לפני היומלדת...כמו כל שנה...מה שמוזר שעוד לא החלטתי אם טוב לי או רע לי...

ושוב בורחת מעצמי...כמו תמיד...כי בזה אני הכי טובה... :/