אוקיי למה דווקא עכשיו אני מעדכנת אחרי כל כך הרבה זמן שלא כתבתי כלום על מה שקורה איתי אני לא באמת יודעת
אולי פשוט כי הגעתי לנקודה מסויימת שאני כבר לא יכולה להכיל א-ת כל מה שיש בי ואני חייבת להוציא טיפה החוצה...
אז היה היום יום הולדת 20 ליורקה ונפשגנו כמה חבר'ה ממש בכיף (מן הסתם עם אלכוהול) והיה ממש סבבה אני לא יכולה לזכור מתי פעם אחרונה הייתה לי סטלה מאלכוהול אז זה אומר זה היה ממש ממש הרבה זמן ז''א לכל הפחות חצי שנה...
כל כך מוזר אבל יצא לי לבכות ... ולא מעצב או כאב... יותר בכי של שחרור ושמחה... כי כמו שאמרתי הכלתי בתוכי כל כך הרבה שהייתי צריכה שזה יצא ... למה יצא לי לבכות?
את שאר הפרטים אני אשמור ללא פרטים אבל יצא לי לנהל שיחה עם מישהו ... שיחה שרציתי לנהל עוד לפני חצי שנה ולא יצא לי ... ואז לפני חצי שנה היה לי ממש נאום מוכן להגיד לבן אדם אבל מאז ועד עכשיו המילים המוכנות דיי נמחקו והיום עוד כשהייתי בסטלה אז לגמרי... אבל התוכן נשאר... כי הוא היה פשוט חשוב מידי מכדי שאי פעם יצא לי לשכוח אותו... ולמרות שהמישהו אמר לי לא להתערב שוב זה היה לפני כל כך הרבה זמן ולא יכלתי שלא לחשוב שכן שווה את זה וכן צריך אולי להתערב כי אסור לשבת בצד במקרה הזה...
אז יצא לי לנהל שיחה עם מישהו על משהו באמת באמת מאד חשוב גם לי וגם לו למרות שאנחנו כמעט ולא קשורים אחד לשני...
ואני רק מקווה ... פשוט מקווה... מתה מתקווה ומתפללת שלפחות משהו ממה שאמרתי לו הצליח להגיע אליו ולגעת בו... ואם כן...הלוואי... ואם כן... אם כן...נראה לי ש
עשיתי משהו טוב היום
משהו באמת טוב ... מי יתן וזה הצליח ...כי זה העסיק אותי כל כך הרבה כי זה הדאיג אותי כל כך הרבה זמן כי כל כך הרבה אנרגיות שלי הלכו רק על מחשבה ודאגה בעניין הזה...אז אני מתפללת (למרות שאני אתאיסטית) אני מתפללת לכל דבר בעולם הזה שזה הצליח... שבאמת
עשיתי משהו באמת טוב היום...