7 שנים (וקצת) אני כותבת פה. 7 שנים(!!!!!!!!)

זה מוזר לי. שחלקתי פה דברים מכל מערכות היחסים שהיו לי, מכל ההתבגרות, מכל ההתחלה של בניית הדעות הפוליטיות שלי, בניית הזהות שלי. הכל היה פה, שבע שנים. וכנראה ימשיך. כי יש לי נאמנות לא מוסברת לבלוג הזה.

היום אני פוגשת עורך דין לענייני צבא, כי מה שאני עוברת כאן הוא כבר התעללות.

ואולי זה לא יצליח, ואולי אני אתגייס כשאני אהיה בת 21. זה אבסורד, אבל זה כנראה יקרה. ביליתי את כל אתמול בבכי, אני לא שונאת את ישראל, ולא רוצה להיות נגדה, אבל אתמול כבר היה מעבר למה שאני מסוגלת להתמודד איתו. כשלמחזור מתחתיי הפז"ם כבר דופק, כשהמחזור שלי כבר באזרחות, משהו פה דפוק. למה אתם כל כך רוצים אותי פתאום? אתם כמו בן זוג הפכפך כשרוצים אותו הוא לא רוצה אותך וכשלא רוצים אותו הוא נהייה סטוקר.