הפסקתי לאכול עד ה-20 ביוני!!!

כלומר- אני לא אוכלת עד מחר וממחר זה סלט כל יום כל היוםP=

הקיץ הזה אני אהיה רזה=]

Just Wait

P=

אין לי מילים לתאר את ההרגשה הזאת,

אין לי מילים לתאר את המבט שלו,

אין לי מילים לתאר, את הנשיקות שלו,

אין לי מילים לתאר את הריח שלו,

אין לי מילים לתאר אותו.

כל כך כייף לי איתו, הוא נותן לי הרגשה כזאת כייפית, נעימה, בטוחה!

התחושה הזאת מוזרה לי, הדאגה הזאת שהוא מקרין, המבטים החודרים האלה שלא צריך להגיד כלום, רק להסתכל אחד על השני ומבינים.

איך כל פעם לפני שנפרדים הוא לא מסוגל ללכת בלי לחזור לעוד נשיקה ועוד אחת ועוד אחת עד שכבר אין ברירה כי כבר מאוחר.

לא הייתה לי אף פעם את התחושה הזאת וחבל, כי היא נחמדה, היא נעימה.

אני אוהבת אותו? לא עדיין לא, נראה לי=|

לא רוצה שההתאהבות תבוא כל כך מהר, זה זורם טוב אבל כל כך מהר? כולה שבוע ביחד....מכירים רק שלוש שבועות....

זה בלתי נמנע, הרצון לדבר עליו, לחשוב עליו, לנשק אותו, להריח אותו.

לקום בבוקר או לקבל הודעה בביה"ס שאני כבר יודעת מראש שזה ממנו, לא יכול להתחיל את היום בלי להזכיר לי כמה אני יפה ומקסימה,נחמד לי איתו, הוא נותן לי הרגשה נעימה.

זה בלתי נמנע....אני חייבת להתחיל לשלוט בעצמי עם כמה שזה כייף ונחמד והכל, אני רוצה לשמור את הדברים בינינו, אפילו אם זה בדיחות קטנות ומצחיקות, שיהיו רק שלנו.

אני והוא שמונה חודשים ביחד.

אנחנו? שבוע ביחד-כל יום ודקת שיחה איתו הייתה הרבה יותר משמעותית ומהנה מהשמונה חודשים איתו

אני לא יכולה כבר לאהוב אותו!

אוף כייף לי! אני מאושרת, מאיפה באה התחושה הזאת?!@?@#

ממנו=]

ואוו!!

ממש טוב לי=]

יש לי תקופה טובה שכזאת, מה שהכי הוקל לי זה שסיימתי את העבודה הזאת!!! השקעתי עליה כל כך הרבה זמן במקום לעשות כל כך הרבה דברים אחרים שרציתי (אהמחדרכושראהמ)

ועכשיו אני יכולה!! (מור הולכים מחר!!)

אז בגלל המצב רוח הכל כך טוב שיש לי החלטתי לעדכן.

אני ממש שמחה, אתמול נהנתי מאוד, וזה רישמי אז בכלל=]

אני מקווה שיילך טוב...

חחח יש לו לעבור טסט, תיאוריה הוא עבר;] מי שצריך לדעת מבין (אהמ תמר)

קיצררר בגלל שיש לי מחסור בשינה מהיומיים האחרונים אני אלך לישון מוקדם כדי שאני אהיה רעננה לבגרות מחר, האמת שלא ממש התכוננתי, אני אעבור על החומר מחר אבל אני מרגישה מוכנה, אני יודעת שזה טמון בי היכולת הקולנועית הזאת, הפנמתי את כל מה שלמדתי, עכשיו ליישם את זה.

קיצר אנשים אני אלך להתארגן ולישון=]

ה-12.5.07->זה התאריךP= (למרות שרציתי ה-15.5 אבל לא משנההההה נסתדר עם זה=)

לילה טוב=]

טוב, פוסט ארוך לפנינו.

- תחושות

- "בליפ"

- ל"ג בעומר

- תמונות, הרבה תמונות

תחושות-

אני לא יודעת מאיפה בא לי כל הקטע הזה אבל ביום אחד בהיר החלטתי שאני מרגישה טוב עם עצמי, בתקופה האחרונה הסתכלתי במראה ואני פשוט אוהבת את רוב מה שאני רואה, אין שלמות רק שאיפה לכך, ואני בדרך, בדרך כמו טיל למטרה, ואני לא אגיע למרכז, כי אני מודעת לכך שאין כזה דבר, אני אגיע שלוש ס"מ ליד....וזה יהיה טוב בשבילי, ועד אז, כדי לעודד את עצמי, כדי לא להישבר , אני אדאג לעלות לעצמי את הביטחון,לעמוד מול אלה שרוצים להפיל אותי במילים. אני מרגישה את זה, במיוחד אחרי הפוסט הקודם, אני מרגישה שזה עובר לידי, כי לא משנה כמה אנשים רוצים להפיל , יש אנשים מולם שרוצים לעזור לי להתקדם.

זה הכל תלוי בי.

"בליפ"-

תומר אמר לי לראות סרט שהוא הביא, הוא אמר שחשוב לו שאני אראה את זה. התחלתי לראות את הסרט, ואת האמת....ברובו הוא שיעמם אותי, אבל למרות זאת הוא העביר הרבה מסרים, הוא נותן הרבה מאוד דברים לחשוב עליהם...."זה הכל תלוי בי" בסרט מראים פרופסורים שמסבירים כי אתה בורא לעצמך את היום, אתה גורם לעצמך להיות מי שאתה, חיצונית ופנימית, המילים יכולות לשנות את טיפות המים....את ההרגשה...ואולי גם את הגוף או כל דבר אחר שאתה מרגיש שהוא לא בסדר אצלך.

כבר קראתי בכל כך הרבה מקומות את המשפט שאני הולכת לרשום בכל מיני גירסאות...זאת הגירסה שלי :

"אם כל יום תגידי לעצמך שאת יפה, למרות שאת לא מרגישה ככה, אולי יום אחד את תראי את זה, אולי אפילו כולם"

אז למרות שהסרט הזה חופר ברובו הוא יכול לתת לך דרכים ליישום בחיים, הדרכים הכי פשוטות שיש: מחשבות, מילים....בסופו של דבר-מעשים.

ל"ג בעומר-

למרות אותן התחושות שהרגשתי כבר מלפני שבוע וקצת, אתמול היה דיכדוך שכזה, לא היה לי כייף, אבל האמת, ואני חייבת להודות, לא ניסיתי שיהיה לי כייף, כלומר חיפשתי אבל בסוף ויתרתי, אני לא יכולה להגיד שהיה גרוע, כי היו קטעים ממש נחמדים, חבל שהם היו קצרים.

ניסיתי להתחבר עם אנשים שלא היה לי איתם קשר קרוב , ואולי יצרתי חברויות חדשות...נראה.

בקשר אליו, לא יצא לי לראות אותו, בהתחלה זה הרגיש לא נעים, אבל היום כשחשבתי על זה, אני לא מתכוונת להילחם, אני מתכוונת לשנות גישה, והפעם, לשם שינוי אני מצליחה, אם הוא רוצה, שיתאמץ, אם זה יתאים לי, אני אשתף פעולה, אם לא יתחשק לי, אז בייביי. אני לא אומרת את זה בטון מתנשא, אני אומרת את זה אחרי לקיחת לקחים. חוץ מזה שנמאס לי ממה שחושבים, השינוי הזה אצל אנשים בדרך מחשבה עליי הופך להיות מוגזם, קיצוני לצד השני, אני לא חושבת ככה....אני אעשה מה שטוב לי, מה שאני רוצה, ובינתיים אני זאת שנהנת בזמן שהם מסתכלים...אז אני לא מחפשת להיות הרכילות ואני לא מחפשת לכל ערב מישהו אחר, אני מחפשת מישהו אחד, ובינתיים אני לא מוצאת,

כי לפנות שקונים, בודקים את המוצר=]

תמונות מיום העצמאות ברעננה:

אני ומור אני אוהבת את התמונה הזאת=]

חיחיחי עשינו בוק שלם

התמימה והזדונית

חח אני וענר המופתע

מור אני וענר

חמודים שכמותינו

חח במונית-קשוחות

מחפשים את איבוד חחחחחח

"מצאנו את איבוד!!!!!" אלוהים ישמור אנחנו עקומות(אני בעיקר)

חחח איזה קטע...שוב אני ומור!!

מור וענר

הרבה אנשם בבימת הנוער

יושבים בספסל ומעבירים את הזמן

חחחחח

קרובבב

שקד העיפה את עידו מהתמונה

אני ניצן וג'וני

חח אני וניצק

אני=]

חחחח אני והבנות מאלון-נעמה,מעיין, אני , גוני ונוי

יום העצמאות אצל זיו:

אני ומור-ממשיכות את הבוק מרעננה

אני מור ושני(והלובאלו החדש שליP=)

מור עשתה לי בוק...

תמונה אומנותית

חח דו קרב עם הלובאלו והבליסטיקס

שוב, אני מור ושני=]

חח אני ומור

תמר מנשנשת לפני האוכל

מנינגר עזרה מאוד, היא חיפשה...מתכונים באינטרנט..כן

אני וזיווע

תמר-אחראית צ'יפס

שני-אחראית מוזיקה וריקודים

ניצן-אחראית מנגל, מור-אחראית נפנף

משחקות אחרי האוכל

WTF?!@#?!@? תמר אונסת את ברטל

חח אני ומור רבות מה עדיף-לובאלו או בליסטיקס(לובאלו!)

אחלה  פרסומת=]

מור עושה פרסומת סמויה

סקס מוכר!!

מור מפגינה את כישוריה כצלמת

תמונה חמודה...

היא חתכה את הלובאלו!!!

מתוקה שכמותי!!

אהבתי מאוד

אני כזאת מאמי!!!

איזו שביזותתת

אני וניצק הקשוחות

ולסיום-אני והמשקפי שמש החדשות=]=] יפה שכמותי! (וצנועה)

קיצרררר אני הלכתי לעבוד על העבודה בקולנוע, רק עוד:

סיימתי את הניתוח שוטיםםםםםם

- אפיון דמויות

- משמעות הסצינה בסרט

- משמעות הסצינה מבחינת מבע קולנועי

- תקציר הסצינה

- להדפיס

- לקחת את זה לאופיס דיפו או משהו שיעשו מזה חוברת

צ'או צ'או!!

עריכה:

קיבלתי 90 במתכונת בקולנוע ומגישים אותי על 95!!! איזה יופי!! אני ממש שמחה=]

עריכה:

קיבלתי 98 במתכונת באנגלית ומגישים אותי על 88 בדובריםםםםם איזה יופייי

ומגישים אותי על 100 במתמטיקה ואני כנראה לא אצטרך לעשות את המתכונתתתתתתתת

האמת שתיכננתי שהפוסט הבא יהיה עוד פוסטמונות אבל מיום העצמאות...זה יגיע אבל עוד כמה ימים...

פשוט אני לא יכולה להתאפק יותר עם כל מה שהולך!

לרגע חשבתי שהוא נכנס לתקופה טובה.

לרגע חשבתי שהוא מסתדר.

לרגע חשבתי שאולי יש עוד סיכוי שהכל יסתדר (לא הכל-הרוב).

לרגע חשבתי שאולי.....

אולי חשבתי יותר מידי?

אוףף נמאס לי ממנו! עד שהוא עושה משהו טוב גם זה נהרס! עד שיוצאים ממנו דברים יפים כל כך....נכנסים לו לחיים, או שמא הוא מכניס לעצמו דברים כל כך מכוערים.

אני באמת לא יודעת, חשבתי שהכעס עבר אבל כנראה שהמועקה נשארה, הוא מהווה בשבילי עול, לראות את האוטו שלו בכניסה לבית ואז אותן מחשבות רצות בראש כל פעם מחדש "יאיי אבא בבית, הוא בטח בא לבקש כסף" "למה הוא פה? שאני אוריד לו רינגטון?" "אין לי כוח אליו" תחושות שהן בלתי נמנעות, מחשבות שהן בלי שליטה. אני די אפתית אליו והוא כמו ילד קטן, כלומר הוא גם צריך שיטפלו בו כמו ילד קטן וגם הוא מתנהג כמו ילד קטן:

~באמצע שיחה עם אמא~

אבא:היי מורני......~עדיין בשיחה~ שלום מורן

אני: היי אבא חכה שנייה~ממשיכה לדבר עם אמא~

אבא: נחמד שאת מתיייחסת...~נכנס לשירותים~

אני: אבא הייתי באמצע..

אבא: כן, את תמיד באמצע.

כאילו...WTF!@#!@#$ הוא לא מתבייש?!?! באיזו זכות הוא מדבר אליי ככה, כאילו זאת אשמתי ההתנהגות הזאת, נעזוב בצד את העובדה שהייתי באמצע שיחה עם אמא, למה נראה לו שהוא יכול לבוא אליי בטענות שאני לא מתייחסת אליו??!? מי הוא חושב שהוא?!?!

כשאמא אמרה לי הייתי בהלם, ידעתי שהכל הולך להיות רע עכשיו, שתקופה רעה תיפול עלינו, עליי. אני לא רוצה תקופה רעה, טוב לי עכשיו, טוב לי עם עצמי, אני מרגישה כל כך הרבה ביטחון עצמי שכייף לי עם זה, כייף לי להוציא אותו החוצה...אז למה אניצריכה שהוא יבוא ויהרוס לי את זה? אני יודעת שהוא יהרוס לי את זה....אם לא בהתחלה...אז לקראת סוף ההתחלה....אני בטוחה!

אמא שאלה אותי :הייתי רוצה שהוא יעבור לגו...

היא עוד לא סיימה את המשפט וכבר סימנתי בראשי לשלילה

ומה היא אמרה?

היא אמרה,: אל תדאגי , אפילו לא חשבתי על זה, הפעם לא.

וואלה....אז זהו...שכן! הו כמה נחמד.

זה מרגיש לי רע שהוא בן אדם כזה פתאטי ומעורר רחמים

"לאן הוא יילך?"

"לא יודעים..."

"אבל לפה לא!"

"אל תדאגי..."

זה מרגיש לי רע כי....הוא אבא שלי, כי אני ילדה כזאת שלא יכולה להסתכל על אנשים מעוררי רחמים בלי לרחם עליהם,

אני לא יכולה להסתכל עליו בלי לרחם עליו!

זה כל כך אבסורד! הוא אמור להיות מושא הערצתי! פעם עוד כשהייתי תמימה וקטנה, הוא היה באמת מושא הערצתי אבל הוא ייחס לזה חשיבות...לפחות הוא לא הראה לי שהוא מייחס לזה חשיבות, ועכשיו המצב השתנה...הוא מחפש אותי, מתי? כשהוא במצבים האלה...

אין לי כוח לבן אדם הזה, הוא מכביד לי על החיים, הוא מעכיר את האווירה בבית, כשהוא נכנס הביתה, נכנס איתו ענן כבד ושחור (גם של הסיגריות...) ענן שמשנה את כולנו.

זאת תקופה כל כך יפה, באמתאני מרגישה שכייף לנו בבית,לשם שינוי אני מרגישה אווירה חברותית ונעימה...וכל זה הולך להיגמר...רק כי אני מכירה אותו.

ושוב הוא נכנס לאותו החדר, ואני שומעת אותו למטה

מכין לעצמו אוכל באמצע הלילה כמו לפני כמה שנים בדיוק,

עם אותה הפיג'מה מלפני כמה שנים בדיוק,

עם אותה הבעת פנים מסכנה כמו לפני כמה שנים בדיוק,

עם אותו שיעול כמו לפני כמה שנים...בדיוק.

מה אני אמורה לעשות?

-יש!!! אבא בא הביתה(פרצוף ציני) בלית ברירה.....-

וואי אני מרגישה אתצ עצבים מצטברים...פתאום עכשיו במילים האחרונות, אני מתחילה להבין שכל הסיפור עוד לא נגמר...לפי דעתי הוא גם לא ייגמר...מה שבטוח אבא הוא לא נועד להיות, ילד? זה הייעוד שלו בחיים.

אני לא אוהבת אותו....אני מרחמת עליו.

עומד בפני סופ"ש ארוך...אני מקווה שאני אשרוד אותו כמו שצריך=\