אז גיליתי על עצמי משהו חדש, ועוד משהו ישן שחזר מן העבר

אני מעיקה ואין לי יכולת ניסוח ואם כן אז של ילדה בחטיבה.

אז בקשר ליכולת ניסוח שלי, משום מה היכולת ניסוח האמיתית שלי לא יוצאת בבלוג הזה כי בדרך כלל שאני רושמת פה זה בא ברצף, זה בא מתוך התקף של רגש כלשהו אז אני פשוט רושמת את כל מה שעובר לי בראש ורץ יש רל אצבעות במקלידות.

מחוץ לבלוג? אנשים נדהמים מהיכולת ניסוח שלי, לא רק שאני כותבת דברים מדהימים אלא גם דברים שיוצאים לי מהלב בחמש דקות, דברים שיכולים לגרום לאנשים לבכות, אבל משהו שונה כאן, אולי אפילו זה שונה בגלל שמחוץ לבלוג אני רושמת בכתב יד, וכאן למקלדת, למשהו מאוד חדיש, לא יודעת מוזר לי להסביר את זה.

בכל מקרה כשאני עצבנית\עצובה\שמחה\מאוכזבת\כל רגש אחר, אני מצטערת אבל אני לא חושבת על הניסוח שלי, אני חושבת על להוציא את זה מתוכי.

אם תשאלו עכשיו "אז למה לעזאזל את רושמת בבלוג ולא ביומן?" כי אני לא מסוגלת לעשות את זה בצורה קבועה כלשהי, אבל זה נראה לי טבעי לבוא למחשב ולרשום מתי שבא לי.

פה נגמר הנימוק בנוגע ליכולות הניסוח שלי.

בקשר לזה שאני מעיקה?

פשוט תירו בי או משהו, רע לי כל כך!

אני פשוט לא רוצה שזה ייגמר!