בהמשך לפוסט הקודם...

אני לא יודעת מה עובר עליי יש בתוכי כל כך הרבה דברים...יותר מידי רגשות רצות לי בלב...בגוף...בראש! רגשות רצות לי בראש....מוזר

היום הזה התחיל מושלם ונגמר בנאחס

הלכנואני תמר מור וניצן לים (תמונות בהזדמנות אחרת) והיה פשוט מושלם...נהני כל כך, האמת שבכלל היום הזה נפתח ממש בכייף ובצחוק, בחיים לא הייתה לי הקשמה כזאת כייפית בגלגולי צחוק, המשיך בזה שעשינו סיבוב בכל נתניה, היינו בכל מקום אפשרי בנתניה, קניתי נעליים בדרך והיינו במלא מקומות עד שהגענו לים...ושם היה פשוט טוב...הייתה לי חששה שיהיה משהו לא טוב אבל לא...הכל היה בלוח הזמנים והכל היה מעולה....חזרתי ואמא הורידה אותנו בקניון הלכתי לרופא שיניים והחליטו לעשות לי את התור אז התעכבתי שם ולא הספקתי להתקלח אז הלכתי לפעולה עם הבגד ים למטה ועוד לא התחלנו את הפעולה וכבר החניכים שלי עיצבנו אותי, התנהגו בזלזול, הם בכיתה ו' הם צריכים לדעת את משעמעות יום השואה, ואחר כך הם עוד הציקו לחניך אחר מהקבוצה אז ביטלנו את הפעולה ונשארנו בשבט לישיבת שכב"ג...הכל היה בסדר עד ש...

הייתי עצבנית עליה עוד ממזמן , אבל כנראה שצטברו לי יותר מידי עצבים כי לא הרגשתי ככה מאז שלא עברתי את המיונים לג'מבורי ונראה לי שאפילו הייתי יותר עצבנית מאז....וכל מה שגרם לפיצוץ זה משפט אחד קטן שהיא אמרה שגרם לי לחטוף את הג'ננה.

"איך את מדברת אליי, חצופה?!" ע-ל-ק-! באותה שנייה כמעט העפתי אותה לטיזינאבק!! ואם הייתי נשארת בשבט עוד שנייה אחת הייתי מפרקת לה את החיים שהיא הייתה סובלת....הרגשתי כמו סדסטית בדרך חזרה הביתה, פינטזתי איך אני מרביצה לה עד שהיא בוכה וזועקת ואני פשוט נהנת מזה ....

באתי הביתה ופשוט העפתי כל דבר שעמד בדרך שלי קפצתי , צעקתי והעפתי כיסא....עליתי למעלה והבהלתי את סינדי כי כיסחתי לספה את הצורה ואז הלכתי לחדר צעקתי כמו משוגעת והתחלתי לדפוק את הכרית על המיטה, דמיינתי שהיא החלק במיטה ופשוט המשכתי והמשכתי עד שהכרית כמעט נקרעה אז החלפתי אותה, וצעקתי לתוכה וצעקתי גם בלי הכרית. אני בטוחה שאם מישהו עבר ברחוב למטה הוא חשב שאני רוצחת מישהו....ואחרי כל זה עדיין הייתי עצבנית...לא ידעתי מה לעשות עם עצמי...

ירדתי למטה והתחלתי לאכול פיצה שהכנתי לעצמי ואז תומר בא ושאל:

"תגידי יש משהו שאנחנו יכולים לעזור לך?"

"כן....אם מישהו ממכם ייתן לי להרביץ לו זה יהיה נפלא"

"אה את רוצה? בואי...תני הכי  חזק שלך...אבל אם זה לא חזק אני מחזיר לך,סבבה?"

קיבלתי את מה שרציתי...להרביץ למישהו

שאלתי "אחד?" הוא ענה "אפילו שתיים"

אז הבאתי לו אחד ואז הוא אמר לי איך לתת את האגרוף בלי שאני אשבור לעצמי את היד....ובאתי לו אחד ועוד אחד ועוד אחד ועוד אחד והמשכתי וצעקתי והוא פשט צחק ולא ידע מה לעשות עם עצמו כי הוא לא באמת הבין עד כמה עצבנית הייתי ופשוט המשכתי כאילו הוא שק איגרוף וזה באמת כאב לו ובדר כלל לא כואב לו...בכל מקרה אחרי זה....באמת נרגעתי ישבנו ודיברנו ואז הוא היה צריך ללכת...הפסקתי לאכול את הפיצה כדי לספר למור על זה במסנג'ר  ואז צילצל הטלפון...צ'רלי

איך שמחתי לשמוע אותה..את הקול שלה...כל כך התגעגעתי...דיברתי איתה איזה עשר דקות או רבע שעה בהגזמה וזה המוןןן זמן ופשוט דיברנו ודיברנו ואמרתי לה כמה אני מתגעגעת אליה ואז סיפרתי לה על הג'מבורי ופשוט התחלתי לבכות כי נזכרתי שוב איזו הזדמנות מושלמת להגשים חלום ענק שלי....פיספסתי אבל היא  אופטימית ואמרה לי "מורני אל תדאגי את תגיעי לכאן, גם אם זה יהיה אחרי צבא את תגיעי לכאן!" גאד אני כל כך מתגעגעת אליה...אם היה צריך משהו סופי להרגיע אותי זאת הייתה השיחה עם צ'רלי...ואחרי שהיא ניתקה...התחלתי לבכות....

עכשיו אני פשוט עצובה מגעגועים אליה,אבל שמחה שדיברתי איתה, מרוצה כי הרבצתי לתומר, ועדייך עצבנית על רעות אבל פחות ועוד כל כך הרבה דברים אבל אלה העיקרייםאה כן ונזכרת באכזבה שלא עברתי את המיונים לג'מבורי ושפשוט מוטטו לי את החלום.

אני לא יודעת מה עובר עליי אבל מה שזה לא יהיה אני רוצה ייגמר, אני לא יכולה בתוכי כל כך הרבה רגשות בו זמנית...זה או עצובה או שמחה או גאה או מאוכזבת או ואו ואו ואו....

HELP!

I NEED SOMEBODY

HELP!

NOT JUST ANYBODY

HELP!

YOU KNOW I NEED SOMEONE....

לילה טוב?