זה מעצבן אותי, אני אף פעם לא טובה מספיק... משהו חסר, תמיד משהו חסר...
שמנה מדי
לא יפה מספיק
השיער שלי ארוך מדי בשבילי - ואני לא יודעת להיסתדר איתו כי תמיד היה לי קצר וברגע שאני מוסיפה קרם הוא נהיה שומני תוך שניה, בלאט ><
השיער שלי לא חלק מדי
הצבע שלו מוזר מדי - איפה הבלונד שלי!? ס'עמק זה נהיה צבע של קיא ><
הציפורניים שלי שבורות מדי..
מגעיל אותי כבר להיסתכל במראה...
וזה לא שאם אני לא מסתכלת הביקורת נגמרת
אני תמיד מטומטמת מדי
סתומה מדי
לא אכפתית מספיק
לא קשורה
מזויפת
לא מספיק אחראית
אגואיסטית מדי
לא מספיק נורמלית וכו..
וזה תמיד ככה, ברגע שאני מרזה זה תמיד "רזה מדי" או שאני סתם לא שמה לב וזה עדין "שמנה מדי"
כשאני מסתפרת זה בסדר ליומיים ואז אני מתה שיהיה לי שיער ארוך
כשאני צובעת זה גם כן מסדר ליומיים ואחרי זה אני מוצאת בזה דברים שאני לא אוהבת...
כדי לסדר את הציפורניים שלי תמיד לוקח לי שעתיים, טוב למרות שמהם אני בדר''כ מרוצה..
ותכונות אופי שלי תמיד נשארות אותו הדבר, גם כי אני תמיד אשמה בהכל וזה מוסיף עוד ועוד
כל כך נשבר, למה אני אף פעם לא מרוצה ממה שיש?!!?!?!?
והיומולדת שלי, מה שחיכיתי לו כל החיים אני כבר רואה עד כמה שזה הולך להידפק לי, כל כך נשבר מהכל...
אבל יהיה בסדר מתישהו, נכון!?
ואני שוקלת לצבוע לבלונד בהיר, כי הצבע הטבעי שלי באמת נהיה דומה לקיא...
ותקראו את הפוסט למטה אם כבר נכנסתם לפה, למרות שאני לצערי לא מצליחה להקשיב למילים של עצמי ><