היתה תאונה בין דמיון למציאות, יש הרוגים.

נמאס לי לפחד לכתוב, אבל בכל זאת בלוג פרטי זה מרגיש לי כמו לברוח ולהתכחש,

אבל מה רע בקצת לברוח...עדיין.

היה לי באמת כיף היום..ת"א עם מייק, טומי וענת.

עד שחזרתי הביתה לחדר המבולגן שלי ונזכרתי שאני צריכה ללמוד לתאוריה

ובתגובה נכנסתי לפייסבוק..כן תגובה אופיינית כזאת..לעשות הכל חוץ מהדברים החשובים.

ואוח, חשבתי ששכחתי ממך עד שראיתי את זה והרגשתי כאב בבטן, כן, קוראים לזה פרפרים..אבל לדעתי זה קיצ'י.

אולי זה פשוט הרגשה של אקסיות. כן בטח. רכושנית.

-

ואז שלחתי לדניאל בציפייה לתשובה אחרת

"ויתרת עליי לגמרי אה?(;" והוא אמר שכנראה שכן.

וזה אגואיסטי מצידי לחשוב רק על עצמי וכמה שכיף לי איתו וטוב לי איתו בתור ידיד

כשבנתיים אני רק פוגעת בו עם הקרבה הזאת

והוא רק רוצה לשכוח,

אז אני לא יכולה למנוע את זה ממנו.

אפילו שזה מכאיב.