היתה תאונה בין דמיון למציאות, יש הרוגים.

והחלון בחדר תקוע כי סגרתי אותו חזק מדי, עם הרגל

מחניק פה וחם לי אז אני נשארת ערה

שמחה על כמה ששלם לי, אפילו בלעדיך

ואז אתה שולח הודעות שקצת גורמות לי להתגעגע

ומעייף לי כבר להפעיל את מנגנון ההדחקה

אבל חוץ מזה הכל באמת בסדר.

הסימנים של העייפות מתחת לעיניים מתחילים כבר להיעלם

וסופסוף אני יכולה להרגיש את הלילה

כי אני לא צריכה לקום ב6 בבוקר למחרת לעבודה

אפילו שאני לא אמורה לעשות שם כלום

ואני משמינה, ישנה ובפייסבוק..וכמובן איך שכחתי מקבלת על זה כסף

עדיין אין דבר יותר מבאס מלישון מוקדם בימים של חופש

אבל נגמר.

וכואב לי, אינפקציה, מה חשבתי לעצמי שעשיתי תעגיל הזה

ועכשיו סתם חבל לי שיסתם כי התרגלתי אז אני ממשיכה לסבול.

רחוק מהעין רחוק מהלב אה?

אני אמשיך להגיד את זה לעצמי.