אז אני אשתדל להמשיך מלפני שנה.
אז הלכתי (לפני שנה ) לאייקון... וחיפשתי את ארז , ואת יואל. אבל אף אחד לא היה.
ואז פגשתי את טלר בדוכן, ודיברנו ודיברנו והתלבטתי אם לקנות מאנ'צקין...
ואז הגיעה בלונדה ! והסתובבנו, ואז קיבלתי הודעה ממיצי מיאו שהוא נמצא !
אז הלכתי ופגשתי אותו, וישבנו. והסתכלתי עליו... והוא הסתכל עלי.. ושאל למה אני חושב שהוא בישי.. אז אמרתי.. כי ככה זה הבישי הוא בעיני המתבונן.. ואז הוא הציע לי לבוא איתו לשירותים.. ואני מפגר קפאתי, והוא הלך לבד.. ואחרי כמה זמן קמתי והלכתי לכיוון השירותים, והוא כבר חזר...
ואז הוא היה צריך ללכת. אז אמרנו שלום. והתחבקנו ... ואז הוא הלך. ואני נשארתי עם ענת. ודיברנו והסתכלנו מסביב.
ואז היא הלכה לשירותים ולבשה את הקימונו שהיא קנתה ביפן, והלכנו להסתובב עם זה בתל אביב והגענו עד אלנבי. הלכנו באלנבי וחזרנו לפסטיבל.
ואז אחר כך היא החליפה שוב לבגדים רגילים, והלכנו לקחת אוטובוס, היא נסעה הביתה ואני נסעתי לאשדוד.
אחרי כמה שבועות התחילה שוב שנת הלימודים. שנה ב של קולנוע בספיר.
והפעם. אוח.. היה כיף ! למדנו תאורה עם מורה אדיר שקוראים לו דודי.
בימוי עלילתי עם דר' קורע שקוראים לו ענר , והוא ממש תותח, על השיעור הראשון הוא תפס אחד מהכיתה שלי בהפתעה מהחולצה וזרק אותו לקיר.
כדי להסביר את מהלך ההפתעה לשחקן על מנת שהסצנה תראה אמיתית.
בנוסף מרצה לעריכה.. שכל בוקר, כל שיעור היתה מצחיקה את עצמה גם מהדברים הכי עצובים.. ונתנה לנו תרגיל עריכה של סרט דולפינים, לערוך מחדש ולהמציא לו סיפור. עשו כל מיני רעיונות של בריחה, ואהבה וכאלה, אני עשיתי ריימייק קצר לטיטאניק. אבל רק אני ועוד אחד מהכיתה הבנו.. המורה לא הבינה..
היה מרצה לבימוי דקומנטרי. אנטיפט. דרש להביא תרגיל צילום של סיטואציה מעניינת בחיים. אז צילמתי את ההדלקת נרות חנוכה אצלנו בבית שתמיד יש משו שקורה. אחיין שלי מברך ואבא שלי הדליק נרות אז אחיין שלי התרגז כי הוא רצה להדליק. כל שנה יש משו אחר. אז על זה המורה התמרמר שהצילום זה גרוע זה כמו סרט משפחתי שהבן שלו בכיתה ב היה מצלם. בקיצר. הביא לי סעיף. אז לא המשכתי להתיחס אליו בסמסטר, ואז הוא שאל אותי איזה ציון לתת לי. אז אמרתי לו לדחוף את הציון, אני באתי שילמד אותי איך למצא סיפור ואיך לתקן ולהתכוונן ולא שהוא ירד ויוציא לי את החשק... ושציונים ממש לא מעניינים אותי. אז הוא שתק. ובזה נגמר איתו הסיפור.
והיתה מרצה פסיכית חושבת שאנחנו חברים שלה...
סמסטר שלם. מצד אחד לימדה אותנו ודירבנה לנו את המחשבה מצד שני קיללה מילים ...משמעותיות.. והוציאה לכולנו את הדעת.. בסופו של דבר אמרו לה...
___ שלום! והביאו לנו בסמסטר אחריו מרצה אחר.
אבל לפני זה... הווו לפני זה... הגיע הגדול מכולם !
צק ברקמן !
המרצה לבימוי שחקנים..
אז בסמסטר הראשון, למדנו איתו שבוע כן, שבוע לא. וזה היה בעסה לא לראות אותו כל פעם..
רגע, אני שולח ואני ימשיך עוד פוסט
בבלוג זה
בכל הבלוגים
