מה נישמע?
אצלי הכל בסדר..
אחרי 10 שנים, דיברנו כהרגלנו בSMS,"חג שמח, מה קורה מה עושה, נוסע לחו"ל.. ולא יודע מתי אני חוזר..."
ושוב קבענו להפגש, אלא שהפעם... באמת נפגשנו ! אחרי 10 שנים זה קרה !
קבענו להפגש ביום ראשון אחר הצהריים. סיימתי ללמוד וישר עליתי לאוטובוס. הגעתי אחרי שעה וחצי.. ואחרי כמה דקות הוא גם הגיע.
ישבנו בקפה ארומה.. למרות שלא שתינו כלום.. דיברנו שעתיים.
על העיסוקים שלנו, לימודים, עבודה, משפחה.
ואז... הגיע רגע שתיקה.. והוא אמר לי" ספר לי משו..."
"יש לי דווקא משו לספר.. משו שרציתי להגיד לך כבר 10 שנים...אני חייב לך הסבר למה ניתקתי איתך את הקשר.
בגלל ש..." שתיקה ארוכה ... "אתה רוצה שאני יחזור מחר?" אמר בצחוק..
"ניתקתי איתך קשר בגלל ש... היינו חברים טובים... ובילינו הרבה ביחד ... ומה שקה שהתחלתי לחבב אותך יותר ממה שמחבבים חבר רגיל... ואז נלחצתי והייתי בבלבלות.. וזה לא משו שיכולתי לדבר איתך עליו.
אהה. , זה הלחיץ אותי והחלטתי לחכות שתהיה יותר גדול כדי לדבר איתך על זה. אז כשהיית בתיכון חיכיתי שתסיים כדי לא לבלבל אותך בעצמך בגיל ההתבגרות. אז מהרגע שסיימת תיכון רציתי להפגש איתך לספר לך אבל זה לא יצא.. עד עכשיו."
"יכולת לדבר איתי בתיכון, אתה יודע שאני ליברלי, לא היה מפריע לי, יש לי כמה חברים שהם גייז ושהיה חבר טוב שגיליתי שהוא צר עין אז ניתקתי איתו את הקשר כי זה הפריע לי. " , כל הזמן חשבתי על זה , מה יהיה כשאני אספר לך, אם תכעס או משו, אויש נו מה פתאום לכעוס, ואז הוא סיפר לי שלקראת סוף התיכון היה לו חבר טוב שסיפר לו שהתאהב בו, הוא אמר לו שהוא לא גיי ולכן זה בלתי אפשרי, זה גרם לחבר לפתח אנטי נגדו והתחיל לריב איתו על שטויות. אז הוא אמר לו בוא ננתק קשר . אז בגלל שהחבר לא ידע להתמודד עם זה הוא יצר מריבה כדי לנתק את הקשר. והוא לא כועס להפך, הוא מבין .
באותו רגע הרגשתי וואו. סיפרתי לו סוף סוף. והוא לא כועס. אבל אז פשוט הצטערתי שלא סמכתי עליו כחבר טוב כשגדלנו קצת כדי לספר לו, או אולי לא לספר אלא לחזור פשוט לחברות שלנו. חשבתי על כל הרגעים שהפסדנו.. שיכלו להיות לנו כחברים טובים. להצטער על מה שלא היה... זה מחרפן.
נפרדנו בחיבוק ודרך צלחה, הוא טס ביום שישי, לא חוזר בקרוב.. הולך למצא עבודה ולנוח בחו"ל.
אחרי כמה זמן הגיע האוטובוס ונסעתי... שעה וחצי הארוכה בחיי...
דיברתי עם לפחות 5 אנשים שונים.
הגעתי לדירה.
הדירה, עזבתי את הקיבוץ. עברתי לדירה בשדרות יחד עם עוד שני חברים. מולנו גר שכן...וואה וואה...
אחרי כמה ימים היה הצפה של מים בסלון. אז הרימו לנו את המרצפות והחליפו צינור לכל הבית.
אז כרגע אנחנו במצב של.. מחכים לריצוף...
התחברנו עם השכן... והוא הזמין אותנו שנלך איתו בערב למסעד-בר . יצאנו ארבעתנו ישבנו שתינו פטפטנו , והגיע רגע שהוא הציע שנשחק אמת או חובה. אז התחלנו בדברים קטנים של אמת... ואז נסענו הביתה.
המשכנו לשחק... ואני לא מפרט... עד 6 בבוקר.
אני רק יכול להגיד שלא ציפיתי שאחרי יומיים שאני מכיר את השכן ממול... הוא ישב אצלנו בסלון.. ויקרו מצבים מביכים.
לסיכום
אבן ענקית ירדה לי מהלב. ועכשיו אני יכול למות בשקט. או להתקדם בחיים מבחינה ריגשית.. מה שיבוא קודם.
בנוסף זה למחוק את הסעיף בדברים שצריך לעשות... הגיע הזמן אחרי 10 שנים..
מקווה שזה יפתח דף חדש בקשר ביננו למרות שהוא לא יהיה בסביבה בזמן הקרוב..
אני מקווה שהדברים שהתרחשו עם השכן לא יגרמו לבעיות בהמשך..
עד שכבר יש אחד שהוא אחלה איש. חברותי וכיפי...
סיימתי פרק בחיים.
הגיע הזמן להתמודד עם הפרק הבא.
ליהב היקר.
5 וחצי שנים שאנחנו מכירים. ולמרות שלאחרונה בקושי אנחנו מדברים אתה חשוב לי.
שיהיה לך יום הולדת שמח! עד מאה כעשרים. שכל משאלותיך יתגשמו.
להיטלר
מזעזע שיום ההולדת שלך הוא באותו יום הזיכרון לשואה.
הלוואי ואתה נשרף בגהנום ושאתה סובל לנצח.
אוהב
המאסטר
בבלוג זה
בכל הבלוגים
