angel that cry blood

השמיים יורדים אל חלוני

קיץ בחוץ וחורף בי

האם אתה זוכר?

כשהשתיקות ארוכות.. זוכר..

והמילים רחוקות

איך הייתי בך

ורציתי לבכות.

לבכות.

הימים נאספו לביתי

השנים נחרטו בגופי

האם אתה זוכר?

נגיעות ארוכות.. זוכר..

האם היית שלי?

כשעטפתי אותך

ורציתי לבכות.

לבכות..

ידעתי תמיד שזה ייגמר

אני ידעתי תמיד שאני אשאר

לבכות...............

הימים הם רק נוף

נוף ברחוב

השנים הם רק אופק.. אופק לסוף

האם אתה זוכר?

דיאנה גולבי שרה את השיר הזה נורא יפה בעיניי..

תמיד כשאני נוהגת אני שומעת אותו ובוכה החוצה הכל כמו משוגעת..

וצועקת על אלוהים ועל אבא שלי ועל עצמי ועל כולם..

בהלוויה כתבתי לו "וכבר אמרתי גם לאמא וגם לך שאתה ואני תמיד מבינים אחד את השני בשתיקות.. כי שנינו אנשים מילים. ועכשיו אתה תמיד תשתוק ואני תמיד אדבר".

אבל הוא צורח לי כל הזמן מתוך הגוף.. בתפר הדק של מה שאני מסוגלת להאמין לו מבחינת דת ומה שאני פשוט נורא נורא רוצה שיהיה נכון.. והוא מדבר אליי בחלומות.. ואף פעם לא הייתי כזאת של חלומות הגיוניים.. אבל עכשיו הוא תמיד מופיע.. מספר לי פעם שאין שם כלום אחרי המוות.. ופעם אחת לבוש לבן חגיגי מספר לי שיש.

ופתאום אני מרגישה שאני מתביישת לעשות פיפי.. או להתפשט.. כאילו שהוא מסתכל עליי ולא נעים לי. מצחיק כמה שהכאב גורם לי להרגיש דברים שההגיון האתאיסטי שלי מגחך עליהם.

והאמת שנורא קשה לי עם דני.. אני מרגישה שהוא מנסה להגיד את הדבר הנכון.. מנסה להיות שם בשבילי.. אבל הוא לא באמת מבין.

יש כמה אנשים כאלה.. כמו ליאת ואיתמר וביאטה.. שאני רואה להם בעיניים שהם מבינים אותי יותר, או לפחות מבינים שהם לא מסוגלים להבין. את כל הדבר העצום הזה שגדול על כולנו. מבינים את ה"לבכות" שלי. אבל דני לא..

אני לא יודעת אם זה עניין של בגרות.. אם זה ישתנה.. אבל עצוב לי.. ואני רוצה שיבין את הכאב שלי.

לייב, אתה כתבת לי פעם "את אף פעם לא תביני את הכאב שלי".. ונאלמתי דום כשכתבת את זה.. הרגשתי קטנה.. הרגשתי מפגרת.

אבל אני מבינה עכשיו..

אני מרגישה כאילו אף אחד בעולם אף פעם לא יבין את הכאב שלי 

וזה הדבר היחיד שאני צריכה עכשיו

גם אם זה לא נכון ככה אני מרגישה עכשיו..

כי אני ילדה גדולה שלא יודעת להדחיק.. ואני תמיד מקבלת את כל המכות בבטן בדיוק כמו שהן. מכות בבטן.. לא מייפה ולא מדחיקה ולא שוכחת ולא כלום. 

ועכשיו אני מפזזת בין לנהל את העסק שלו, עם כל החובות, ולבדוק איך אני סוגרת עוד חודש, ובין הלימודים כשהפסדתי חצי סמסטר..

ובאוטו יש לי זמן לבכות עם דיאנה גולבי.