angel that cry blood
אל מלא רחמים, אל מלא רחמים.. אלמלא היה האל מלא רחמים, היו הרחמים בעולם ולא רק בו.
אני לא מקיימת את אשר הבטיח אלוהים לאברהם ואני אדם ולא חול.. אדם שבוכה וכואב ושמח וצוחק ובעל תשוקה לכתוב. :-) מוזמנים..
|
| 5/2012
שלי?
לק בצבע סגול בוהק מרוח לה על הציפורניים בדיוק כמעט מופתי. חצאית עיפרון גבוהה, עקבים וגרביונים. היא מקישה על המקלדת המאובקת את כל המילים שלעולם לא יעניינו אותה, לעולם לא יאמרו לה דבר, ומחכה לו.
המנוע חורק. הוא בודק שמן-מים בגופיה לבנה ישנה וצמודה, שחושפת ידיים גדולות. הורידים משרטטים לו שבילים דקים לאורך הכתף ועד לקצות האצבעות. המכונית האפורה הישנה מתניעה לבסוף. והוא נוסע.
שתי מכוניות נפרדות. נקודת מפגש מתואמת מראש, וכל הפחדים והחששות האפשריים במוחם של השניים.
הוא מעולם לא הרגיש יותר ילד מעכשיו, והגוף החטוב שלה, המנוסה שלה, כל כך גדול עליו, והוא כל כך רוצה אותה. הוא לא יחזיק שנייה.
היא אמרה לבעלה שהיא נשארת לעבוד שעות נוספות. מתפללת שלא ישים לב לבונוס החסר בתלוש המשכורת. מה הוא היה חושב אם היה רואה אותה עכשיו? נוסעת בכביש הלא נגמר הזה בתקווה מחוקה ורדודה שילד בן 19, שלא אוהב ולא יאהב אותה לעולם, יגרום לה להרגיש את ההרגשה הזו, שהיא כבר מזמן לא מרגישה.
המושב האחורי, באוטו שלו, לצמצום ראיות. הרגל שלה עדיין מעוטרת בעקבים גבוהים, כרוכה סביב הגוף המזיע שלו. חצאית העיפרון והגרביונים מוטלים כמעט מבוישים על המושב הקדמי. הוא ערום לגמרי. מזיע מעליה כהיא גונחת בקול שלעולם לא יעורר בו חיבה. הוא עוצם עיניים ומתפלל לאלוהים שלא ישפיל אותו מהר מדי. ולה לא אכפת. החייתיות, התשוקה והאסור הגדול, החטא על לב השניים, הוא היחיד שגורם לה להרגיש קצת יותר בחיים. הוא גומר בתוכה. נהנה מהרגע.
היא ממהרת להתלבש, כאילו שאם תברח מהר יותר, כך תמתיק את העונש. והיא בכלל לא שמעה שבעלה התקשר, באמצע האקט, לבדוק מה איתה, לשאול שאלות סתמיות שהיא לא רוצה לענות עליהן.
הוא מסובב את המפתח במכונית האפורה הישנה שלו, מסופק, לא חושב ולו לרגע.. עליה, על הבעל שמחכה לה בבית. לא תוהה לרגע אם פגש את פניו פעם ברחוב, אם יש לו צל של מושג מה אישתו עושה בשעות הנוספות.
גומרים- הולכים. זו הסיסמה. לק בצבע סגול בוהק, חצאית עיפרון גבוהה, עקבים וגרביונים, והיא נוסעת הביתה. לבעלה.
גופיה לבנה צמודה, ורידים בולטים על הידיים, חוזר הביתה לתמימות, להיות ילד.
והכי גרוע- אני.
אני, שרק עכשיו יש לי האומץ, לשאול לפחות את עצמי, איזה מן בן אדם הוא היה? ומה זה אומר עליו היום?
ועליי?
ועלינו?
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
