ביקרתי היום בבסיס שלי.

רציתי לראות את כל החברים וממש התגעגעתי.

בחצי שעה הראשונה היה נחמד, כולם התנפלו עליי בחיבוקים ושאלות "איך באזרחות?" "מה את עושה עכשיו?" "את חסרה, זה לא אותו דבר בלעדייך!!"

אחרי חצי שעה כולם חזרו לעיסוקם, העבודה אף פעם לא נגמרת ואני כמו בפעמים הקודמות שבהן באתי לביקור נשארתי לבד, מחפשת מישהו לדבר איתו.

אין לי כבר משרד משלי, בכל מקום יושבים חבורות, אנשים חדשים מגיעים למחלקה ואני תקועה.

לא נעים לי ללכת כ"כ מוקדם ומרגישה לא בנוח להישאר במקום שכבר לא הבית השני שלי.

תקופת הצבא נגמרה סופית.