"בלה, בלה, בלה..." – זה מה שאני שומעת, מר פרץ, כשאתה חוטף את הג'ננה היומית.

"לא נאפשר! בלה, בלה..."השתלטות... בלה, בלה... נדבנים... בלה, בלה..."

תסלח לי חבר, יו"ר מפלגת העבודה, אבל את מי אתה חושב מעניין מה תאפשר ולמי לא תאפשר? אם לא שמת לב, אדון מלחמה, ימי הבחירות העליזים, עת שוררת בכיכרות "דרך של שלום" והבטחת מנהיגות אמיתית, חלפו עברו. זוכר את התשדירים שהשוו אותך לבן-גוריון (לא פחות)? כל אלה מתו - נטמנו כמו חזונו של בן-גוריון. נקברו עם עשרות חיילים ואזרחים ישראלים. נטבחו עם מאות פצועים והרוגים פלסטינים. נגוזו עם החרדה היומיומית של שכניך ותושבי עירך, שדרות.

"לא נאפשר"? למי בדיוק, סגן ראש הממשלה? לגאידמק? אה, בטח! הוא ממש יושב על קוצים וממתין לאישורך המתבושש, ולאישורי פקידי האוצר שהתפוררו תחת ערמות ניירת של שש שנים.

לא תאפשר לליברמן, אולי??? פחחח... בוא נודה בזה, תמורת כיסא עור מרופד אתה ושרייך תרימו את ידכם בגאון למען  תקציב לעשירים בלבד, "דמוקרטיה משודרגת" וטרנספר להמוני לא יהודים. ליברמן יודע זאת, ואנחנו יודעים זאת. הרי נתת יד לכל נזק אפשרי עד כה, אז למה להפסיק עכשיו?

רק עוד מאמץ קטן וגמרנו. גמרנו עם המלחמות והשלום. גמרנו עם הקשישים והילדים. גמרנו עם העניים והעשירים. גמרנו עם המדינה. פוס. לא משחקים. מכסים את ארגז החול, שלא יחלחלו אליו ריחות אבק השרפה והדם. מכבים את המצגות הממוחשבות, לבל יזלגו לתוכן זעקות הפצועים. שקט.

תחנונים? זה מה שאתה רוצה, עמיר? הנה אני מתחננת. בבקשה, עצור לרגע מר ביטחון, יו"ר מפלגת העבודה, "ממשיך דרכו של רבין". עוד לא מאוחר להשפיל עיניים ולומר "טעיתי". עוד לא מאוחר לפרוש מממשלת החידלון המסוכנת. עוד לא מאוחר להוות אלטרנטיבה שפויה. עוד לא מאוחר לך. כמעט מאוחר מדי לנו.