אתמול

קצת אחרי שיצאתי מהמקלחת וקצת לפני שיצאתי עם הבנות,

החלטתי החלטה.

אני נלחמת עליו.

וזו לא החלטה שאני גאה בה, אפילו קצת מתביישת,

אבל החלטתי וזה נותן לי כוח להמשיך ונותן לי למה לצפות ולקום בבוקר.

ועוד החלטה קטנה שהחלטתי בנוסף להחלטה הגדולה (והיא חשובה לא פחות):

לא משנה מה יהיו התוצאות של זה בסוף - אני לא אבכה, ולא אפול. לא אשבר ולא אתייסר.

אם בזה זה ייגמר באופן סופי- אני אמשיך הלאה. לפחות אדע שניסיתי.

דבר טוב קרה פתאום כי נעמדתי מול המראה והרגשתי מלאת בטחון עצמי.

הרגשתי שאני אחת הטובות. שמי לא ירצה.

אני כ"כ מתגעגעת אליך.